חוקרים רבים התייחסו להתפתחות הפיזית, הרגשית-חברתית והקוגניטיבית של ילדים והתמודדו עם שאלות הנוגעות לקידום החינוך שלהם ולזיקתו להתפתחות וללמידה בבית הספר.
במסגרת קורס פסיכולוגיה התפתחותית המועבר ע"י ד"ר שאפיק מסאלחה למדנו על התיאוריה של פיאז'ה, באשר להתפתחות הקוגניטיבית אצל ילדים.
פיאז'ה דיבר על "הבשלה" המתייחסת לזמן ולגנטיקה כשההבשלה היא בראש ובראשונה ביולוגית, וכן על "התנסות" באמצעות חשיפה לגירויים שונים כתנאי הכרחי. השילוב בין הבשלה להתנסות הוא חיוני כדי להתקדם קוגניטיבית.
שלבי ההתפתחות מדורגים ומתרחשים בסדר קבוע ואוניברסאלי. לא ניתן לעבור לשלב הבא מבלי לעבור את השלב הקודם הן מבחינה גופנית והן מבחינה שכלית. יחד עם זאת, הילד האינטלקטואל צריך להיות מאותגר. ההבשלה וההתנסות האתגרית שלו קשורות בארגון תמידי ובהסתגלות למידע חדש ומתקדם יותר.
עפ"י פיאז'ה קיימים ארבעה שלבים התפתחותיים מרכזיים המתרחשים אצל ילדים החל משלב הינקות ועד שלב הבגרות:
1. השלב הסנסורי-מוטורי – נמשך כשנה וחצי ובו יש התנסות חושית ומוטורית באינטראקציה עם הסביבה.
2. השלב הקדם תפעולי – נמשך כחמש שנים בו הילדים רוכשים יכולת להשתמש בייצוג מחשבתי ובדמיון. כמו כן נרכשת השפה.
3. השלב התפעולי-קונקרטי – נמשך עד תחילת הבגרות בו יש הבנה של חוק השימור ויכולת גבוהה של תפעול עם המידע שבמח.
4. השלב התפעולי-הפורמאלי – נמשך מגיל ההתבגרות ואילך בו יכולת החשיבה המופשטת מגיעה לרמות גבוהות וחדשות.
תוכן ההוראה ושיטת ההוראה צריכים להיות מותאמים לילד מבחינה התפתחותית ותרבותית וצריכות להיות חלק מהמארג החינוכי.
על מנת לקדם את הלמידה בבית הספר חיוני להתייחס לטיפול ולחינוך הניתנים לילדים כבר בגיל הרך, שכן כל מה שבונים באישיותו של הילד בגיל מוקדם מהווה בסיס לאישיותו בגיל מאוחר.
פיאז'ה טען כי חוקי ההתפתחות הקוגניטיבית הם אוניברסאליים ואינם סקטוריאלים או קשורים לתרבות מסוימת. בעניין זה אזכיר דילמות ערכיות הקשורות למדיניות החינוך בגיל הרך בישראל כדוגמת האם החינוך צריך להיות מכוון לתרבות הדומיננטית של החברה הישראלית או שראוי דווקא שיהיה רב תרבותי כאשר יש התייחסות מותאמת לכל מגזרי החברה השונים ? ובנוסף, האם מירב ההשקעה צריכה להיות מופנית לטיפוח הפרט ולקידומו האישי או שמוטב לתת בראש ובראשונה מענה לכלל ?
מדיניות מערכת החינוך בישראל הינה פועל יוצא של תורת ההבשלה בשלבים עליה מדבר פיאז'ה. כך לדוגמא במעבר מהשלב הקדם תפעולי (שלב שני) לשלב התפעולי-קונקרטי (שלב שלישי) הילדים עולים לכיתה א' מגן חובה בהתאם לעקרון אותו קבע פיאז'ה. הלמידה הפורמאלית מתקיימת בגיל 6, הגיל בו קיימת היכולת של הילד להתחיל וללמוד באופן משמעותי ורציני. החלטה זו אגב הינה החלטה אוניברסאלית ולא מתקיימת רק במדינת ישראל. חשוב לציין כי קיימת תיאוריה המנוגדת לתיאוריית ההתפתחות בשלבים של פיאז'ה לפיה ילדים יכולים לפתח כישורים קוגניטיביים העולים על אלה של מבוגרים וללא קשר לגיל ביולוגי וזאת תודות לאימון ולהתנסות. לפי תיאוריה זו ילדים היכולים לבצע בשלות מעבר לגילם הביולוגי, מהווים "בעייה" לתיאוריה של פיאז'ה ולקביעה זו יש השלכות רבות על קבלת ההחלטות הקשורות במדיניות החינוך ובהחלטות לגבי תכניות הלימודים של מערכת החינוך.
במסגרת קורס פסיכולוגיה התפתחותית המועבר ע"י ד"ר שאפיק מסאלחה למדנו על התיאוריה של פיאז'ה, באשר להתפתחות הקוגניטיבית אצל ילדים.
פיאז'ה דיבר על "הבשלה" המתייחסת לזמן ולגנטיקה כשההבשלה היא בראש ובראשונה ביולוגית, וכן על "התנסות" באמצעות חשיפה לגירויים שונים כתנאי הכרחי. השילוב בין הבשלה להתנסות הוא חיוני כדי להתקדם קוגניטיבית.
שלבי ההתפתחות מדורגים ומתרחשים בסדר קבוע ואוניברסאלי. לא ניתן לעבור לשלב הבא מבלי לעבור את השלב הקודם הן מבחינה גופנית והן מבחינה שכלית. יחד עם זאת, הילד האינטלקטואל צריך להיות מאותגר. ההבשלה וההתנסות האתגרית שלו קשורות בארגון תמידי ובהסתגלות למידע חדש ומתקדם יותר.
עפ"י פיאז'ה קיימים ארבעה שלבים התפתחותיים מרכזיים המתרחשים אצל ילדים החל משלב הינקות ועד שלב הבגרות:
1. השלב הסנסורי-מוטורי – נמשך כשנה וחצי ובו יש התנסות חושית ומוטורית באינטראקציה עם הסביבה.
2. השלב הקדם תפעולי – נמשך כחמש שנים בו הילדים רוכשים יכולת להשתמש בייצוג מחשבתי ובדמיון. כמו כן נרכשת השפה.
3. השלב התפעולי-קונקרטי – נמשך עד תחילת הבגרות בו יש הבנה של חוק השימור ויכולת גבוהה של תפעול עם המידע שבמח.
4. השלב התפעולי-הפורמאלי – נמשך מגיל ההתבגרות ואילך בו יכולת החשיבה המופשטת מגיעה לרמות גבוהות וחדשות.
תוכן ההוראה ושיטת ההוראה צריכים להיות מותאמים לילד מבחינה התפתחותית ותרבותית וצריכות להיות חלק מהמארג החינוכי.
על מנת לקדם את הלמידה בבית הספר חיוני להתייחס לטיפול ולחינוך הניתנים לילדים כבר בגיל הרך, שכן כל מה שבונים באישיותו של הילד בגיל מוקדם מהווה בסיס לאישיותו בגיל מאוחר.
פיאז'ה טען כי חוקי ההתפתחות הקוגניטיבית הם אוניברסאליים ואינם סקטוריאלים או קשורים לתרבות מסוימת. בעניין זה אזכיר דילמות ערכיות הקשורות למדיניות החינוך בגיל הרך בישראל כדוגמת האם החינוך צריך להיות מכוון לתרבות הדומיננטית של החברה הישראלית או שראוי דווקא שיהיה רב תרבותי כאשר יש התייחסות מותאמת לכל מגזרי החברה השונים ? ובנוסף, האם מירב ההשקעה צריכה להיות מופנית לטיפוח הפרט ולקידומו האישי או שמוטב לתת בראש ובראשונה מענה לכלל ?
מדיניות מערכת החינוך בישראל הינה פועל יוצא של תורת ההבשלה בשלבים עליה מדבר פיאז'ה. כך לדוגמא במעבר מהשלב הקדם תפעולי (שלב שני) לשלב התפעולי-קונקרטי (שלב שלישי) הילדים עולים לכיתה א' מגן חובה בהתאם לעקרון אותו קבע פיאז'ה. הלמידה הפורמאלית מתקיימת בגיל 6, הגיל בו קיימת היכולת של הילד להתחיל וללמוד באופן משמעותי ורציני. החלטה זו אגב הינה החלטה אוניברסאלית ולא מתקיימת רק במדינת ישראל. חשוב לציין כי קיימת תיאוריה המנוגדת לתיאוריית ההתפתחות בשלבים של פיאז'ה לפיה ילדים יכולים לפתח כישורים קוגניטיביים העולים על אלה של מבוגרים וללא קשר לגיל ביולוגי וזאת תודות לאימון ולהתנסות. לפי תיאוריה זו ילדים היכולים לבצע בשלות מעבר לגילם הביולוגי, מהווים "בעייה" לתיאוריה של פיאז'ה ולקביעה זו יש השלכות רבות על קבלת ההחלטות הקשורות במדיניות החינוך ובהחלטות לגבי תכניות הלימודים של מערכת החינוך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה