קו השבר

בכתבה בשם "קו השבר" מאת: תמר טרבלסי-חדד שהתפרסמה במוסף "24 שעות" של העיתון "ידיעות אחרונות" מה-21.7.10 מדובר על תלמידים מצטיינים שייצגו את ישראל באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית, שהתקיימה באסטנה שבקזחסטאן בתחילת חודש יולי וזכו במקום ה-53 מתוך 96 נבחרות שהשתתפו. (הכתבה לא הועלתה לרשת)
ישראל משתתפת באולימפיאדה למתמטיקה משנת 1979 ובשנה זו זכתה במקום ה-17 ובשנת 2000 אף הגיעה למקום ה-11 המכובד. מאז החלה נסיגה בהישגי הנבחרת הישראלית כך שבשנת 2005 מוקמה ישראל במקום ה-30 ובשנת 2007 במקום ה-50.
הישגיהם של תלמידי ישראל נמוכים ביחס לממוצע במדינות מפותחות ומצויים בירידה זאת רואים בתוצאות מבחן פיזה, שהוא מבחן הישגים השוואתי שנערך על ידי ארגון המדינות המפותחות (OECD).
במבחן נבדקת רמת התלמידים בשלושה תחומים, מדעים קריאה ומתמטיקה. המבחן נערך למדגם של כמה אלפי תלמידים בחטיבה העליונה בכל אחת מהמדינות החברות בארגון.
מדו"ח תוצאות המבחנים עולה שתלמידי ישראל רחוקים מממוצע ההישגים של תלמידי המדינות החברות בארגון המדינות המפותחות בשלושת המקצועות שנבדקו: במדעים ב-46 נקודות, בקריאה ב-53 נקודות ובמתמטיקה ב-56 נקודות.
הירידה בהישגים לדעת פרופ' שי גירון מאוניברסיטת חיפה, העומד בראש הנבחרות, נעוצה בכך ש:" לתלמידי ישראל חסר ידע בסיסי במתמטיקה והרגלי למידה ראויים, שלא לדבר על הכשרה בהתמודדות עם חומרים מתקדמים. כאן בהחלט אנו לוקים בחסר".
ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במקצוע המתמטיקה הובילו להקמת ועדות שתפקידן היה לשנות מצב זה ובהמלצותיהן אף שונו שיטות לימוד של מקצוע המתמטיקה וניתן חופש בחירה לבתי הספר מתוך 6 שיטות שהוסכם שהן טובות ביותר. בנוסף לכך הושקעו משאבים.
לדעת פרופ' שמואל איצקוביץ', ראש החוג למדעי המחשב במסלול האקדמי של המכללה למנהל, "איכות לימודי המתמטיקה ירדה בעשרות השנים האחרונות בצורה דרמטית... רמת חמש היחידות במתמטיקה היא בערך ברמת המגמה הספרותית של לפני 30 שנה, והיא רחוקה מרמת המתמטיקה שהייתה נהוגה אז במגמות הריאליות."
פרופ' איצקוביץ' לא היה מופתע מההישגים הנמוכים של הנבחרת הישראלית באולימפיאדת המתמטיקה – לשיטתו "הבעיה המרכזית הינה שהלמידה טכנית ולא מודדת חשיבה לוגית עצמית. התוכניות שכיוונו להעלאת החשיבה המתמטית הוצאו מתוכניות הלימודים לבגרות." הפתרון המוצע על ידו הינו: "צריך לחזור לשיטות הישנות שבעזרתן לימדנו בעבר את הקוריאנים ומדינות אחרות שכיום מגיעות למקומות הראשונים בתחרויות הבינלאומיות. כיום מלמדים אצלנו בשביל תעודת הבגרות בלבד, שגם רמתה יורדת ולכן התוצאה היא לימוד מתמטיקה טכנית. יש מחסור בשעות לימוד ובאיכות הוראת המקצוע בבתי הספר היסודיים. המורים מלמדים לחשוב כמו רובוטים, ועם הבסיס הרע הזה התלמידים מגיעים לתיכונים".
לעומת פרופ' איצקוביץ', פרופ' רוזה לייקין, מתמטיקאית ומומחית לחינוך מתמטי מביה"ס לחינוך באוניברסיטת חיפה, סבורה שאנו במגמת עלייה: " בשנים האחרונות ישנה השקעה בתלמידים מחוננים ומצטיינים וניתן מענה גם לקצה השני, של תלמידים חלשים. "חבל שישראל סיימה את אולימפיאדת המתמטיקה במיקום נמוך, אבל אי אפשר להסיק מכך שהמצב בארץ גרוע, להשפיל מערכת שלמה ולהאשים את המורים." "יש לנו חכמים שאותם ניתן למצוא בפרויקטים ייחודיים כמו תלפיות... מי שלומדים במקומות הללו הם תוצר של מערכת החינוך ומדובר בתלמידים מעולים... יש מקום לשיפור רמת המתמטיקה ושי הרבה מה לעשות, אבל לא הכל שחור."
פרופ' יאיר קארו, מתמטיקאי וראש המכללה האקדמית לחינוך "אורנים", מציע פתרון מהפכני למצב של הידרדרות ברמת לימודי המתמטיקה בישראל. לדעתו "מערכת החינוך מתקשה לקדם את קבוצת האיכות ומצד שני לסגור פערים באופן יעיל ומהיר עם המתקשים. צריך ללמד את המקצוע ברמה בסיסית עד כיתה ט' בלבד. לא כולם חייבים ללמוד מתמטיקה ואת המאמץ יש להשקיע בתלמידם שהתחום מתאים להם ומעניין אותם. מי שלימודי המדעים אינם מדברם אליו יכול התפתח בתחומי התרבות וההומניסטיקה."
תגובת משרד החינוך לנאמר בכתבה היא שאכן יש ירידה בהישגים במתמטיקה בעשורים האחרונים ומתוך ידיעה זו משרד החינוך מפעיל תוכניות ממוקדות הכוללות: הוספת שעות לימוד ושדרוג תוכניות. בנוסף הוגדרו סטנדרטים ויעדים ברורים. כמו כן, משרד החינוך דחה את הטענות לפיהן הלמידה מתמקדת בטכניקה בלבד.
כשקראתי את הכתבה נזכרתי בחלק מן הנושאים אותם למדנו בקורס סוגיות במדיניות החינוך בסמסטר קודם- המאפיינים של שלושת הגלים של מדיניות החינוך. הגל הראשון התאפיין ב"ילד במרכז" ובגיוון מקצועות לימוד. הגל השני שהוא הגל הדומיננטי שתקע יתדות חזקות בכל הקשור למדיניות החינוך והמאופיין בסטנדרטיזציה וחתירה להישגים - מה שהוביל לצמצום מקצועות הלימוד. הגל השלישי הינו הגל הנוכחי בו יש רצון לחזור לתפיסת "הילד במרכז" כשהתלמיד חוקר ומעבד ידע, לגוון במקצועות הלימוד אך תוך שימוש בטכנולוגיה, המאפשרת למידה בקצב אישי תוך יצירת אתגרי למידה לתלמידים חזקים.
מתוך הדעות השונות שהוצגו לעיל עולה מחד גישת הסטנדרטים לפיה, הסטנדרטים הם אמצעי לשיפור החינוך ולקידום הישגי התלמידים כמו כן השליטה בסטנדרטים מבטיחה את בסיס הידע הנחוץ לתלמיד כדי להמשיך ולהצליח בעתיד. גישה זו מאופיינת באחידות בתכנית הלימודים ובקביעת סטנדרטים אחידים להוראה וללמידה. מאידך, קיימת הגישה לפיה תכנית הלימודים צריכה להיות מגוונת כך שתתאים לרובד רחב של תלמידים.
אני סבורה כי בדבריו של פרופ' איצקוביץ יש ממש. הלימודים ממוקדים להצלחה בבגרות ומקצוע המתמטיקה הוא רק דוגמא אחת של מקצוע הנלמד בצורה טכנית.
כמו כן מסכימה עם דבריו של פרופ' קארו המציע תכנית לימודים מגוונת בה כל תלמיד ימצא את מקומו בתחום המעניין אותו ובו יוכל להתפתח.
בעיני, העיקרון המנחה צריך להיות לא האם לקבוע סטנדרטים אלא אלו סטנדרטים לקבוע וכיצד לקבוע אותם.
שימוש מושכל בטכנולוגיה בעידן בו אנו חווים את מהפיכת הידע והתקשורת יצור חלון הזדמנויות ללמידה ולהוראה נכונים יותר, המתאימים לבוגר הצריך להתמודד עם אתגרי המאה ה-21.