הסבת אקדמאים להוראה

משרד החינוך חותר להגשים את מדיניות החינוך לפיה לכל בוגרי מדינת ישראל תהיה השכלה תיכונית, אך בפועל יש נשירה מתמדת מבתי הספר ופוחת מספר התלמידים המסיימים את בית ספר התיכון.

במדינת ישראל, המורים הינם הסקטור הגדול ביותר של מקבלי המשכורות מהמדינה ובשל כך יש לה בעיה בהגדלת הוצאותיה לסקטור המורים. יוצא שאם השכר נמוך פחות אנשים מוכשרים מגיעים להוראה. מצב זה גורר הדרדרות במערכת החינוך, שבאה לידי ביטוי במדעים, במתמטיקה, במיומנויות כתיבה ובהישגי התלמידים בכלל.
המדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב זה ולכן הוסכם כי יש להעלות את רמת המורים על מנת שאלו יעלו את רמת הלמידה ואת הישגי התלמידים. בניסיון למצוא פתרון למצבו הרע של החינוך בישראל, נולד הרעיון של הכשרת אקדמאים להוראה (המונהג במדינות המערב בהצלחה רבה). לפי שיטה זו אקדמאים אשר אינם עוסקים במשלח ידם עוברים הסבה להוראה ומשמשים כמורים לכל דבר במערכת החינוך. ישנם גם אקדמאים אשר להם קריירה מבטיחה, אך עושים הסבה להוראה מתוך מניעים ערכיים ורצון להעניק לאחרים מידיעותיהם.

ישנן דעות לכאן ולכאן באשר לשיטת הסבת אקדמאים להוראה:

התומכים טוענים כי:
1. החינוך בישראל סובל מדימוי נמוך בשל תנאי השכר והשחיקה, אך מערכת החינוך הינה מאתגרת ולכן זקוקה למורים בעלי מוטיבציה ואכפתיות שיחשבו באופן יצירתי ויתרמו ממרצם לקידום החינוך. שילוב מורים ממסלול הסבת אקדמאים יוכל לקדם את הדור הבא של ילדי ישראל בהתאם להתפתחויות במאה ה-21.
2. החברה הישראלית עוברת שינויים כלכליים וחברתיים וכתוצאה מכך יש חשיבות מכרעת לאיכות המורים במערכת החינוך. מתוך צורך זה פותחו התכניות להסבת אקדמיים המאפשרות לאנשים איכותיים לעסוק בחינוך ובכך להשפיע לטובה על עתיד החברה.
3. מורים הנמצאים שנים רבות במערכת החינוך לא מעודכנים ולא מכירים את העולם הטכנולוגי ובכך נוצר פער בן הדרך בה התלמידים מעוניינים ללמוד לבין דרך הלמידה בפועל וכן במיומנויות והכישורים הדרושים ל"עולם המחר" – המענה לכך יבוא ממורים צעירים אקדמאים.
4. מערכת החינוך מרוויחה מורים משכילים בעלי מוטיבציה. בפני התלמידים נפתחים אופקים חדשים ודמות המורה האקדמאי הופכת להיות מודל לחיקוי של התלמידים והמורים הופכים למושא הערצה בעיניהם.
5. הסבת אקדמאים להוראה חשובה לא רק בשל המחסור במורים והשחיקה של המורים, הנמצאים במערכת החינוך זמן רב אלא בעיקר בשל המחסור ביוזמה וברוח חדשה.

המתנגדים טוענים כי:
1. התנגדות אנשי החינוך נובעת מהגישה לפיה אסור שבתי הספר יהיו מקום מפלט למפוטרי הייטק ובנוסף נטען כי על מנת להיות מורה נדרש הרבה יותר מהכשרה בת חודשים ספורים. יש מקום לא מבוטל לניסיון שרכשו המורים ולעבודה המעשית רבת השנים שצברו וההתמודדויות השונות עם תלמידים בהיבטים השונים שאינם קשורים דווקא להוראת מקצוע מסוים.
2. יש כעס בקרב מוריה הותיקים של מערכת החינוך על כך שאותם מורים צעירים, שעברו הסבה להוראה וללא הכשרה כשלהם, מקבלים משכורת גבוהה יותר משלהם ועוד יש דרישה וצפייה מהם לסייע לאקדמאים החדשים להשתלב במערכת.
3. לא כל האקדמאים העוברים הסבה הינם חדורי מוטיבציה לתרום למערכת החינוך ועושים זאת מחוסר ברירה. לכן לא יתמידו בעיסוק ההוראה ולא יישארו במערכת החינוך.
4. הסבה מקצועית להוראה של אנשי הייטק הינה הודאה של מדינת ישראל בשני כישלונות: האחד - חוסר יכולת ליצר מקומות עסוקה עבור אנשי הייטק והשני – בהכשרת מורים שכן מעמד המורה מחמיר ונשחק משנה לשנה.
5. שיפור מעמד המורה במדינת ישראל לא יכול לבוא על חשבון קידום מגזר ההייטק והתעשייה.

מתוך כך נשאלת השאלה האם הפתרון המוצע של הסבת אקדמאים להוראה נותן מענה אמיתי למערכת החינוך ?

לדעתי, החתירה למקצועיות והמגמה לקלוט אנשים חזקים לתוך מערכת החינוך הינן נכונות, אך יש ליצור תנאים מתאימים שיאפשרו ליישם זאת בהצלחה, תוך שמירה על מעמדו וכבודו של המורה. יש לחתור לכך שמבין הפונים ללימודי ההוראה יתקבלו הטובים ביותר ולהעלות את רף הקבלה לתחום זה.