האם עדיפים בתי ספר אליטיסטיים מצטיינים או בתי ספר בינוניים כלליים ?

בכנס ון ליר לחינוך IETC שכותרות "מדיניות מורים והוראה" שנערך ב- 7-10.11.10 מתח שר החינוך, מר גדעון סער, ביקורת על מוסדות החינוך הפרטיים, והאשימם בבריחת טובי המורים והמנהלים ממערכת החינוך הציבורית.
להלן הקישור לדבריו מתוך האתר nrg מעריב:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/176/319.html
המגמה של הקמת בתי ספר פרטיים בישראל הולכת וגדלה. ההערכה היא כי נפתחים כעשרה בתי ספר וגנים פרטיים בשנה. ההחלטה על פתיחת בתי ספר פרטיים נובעת מהמקום הנמוך אליו הגיעה מערכת החינוך הציבורי בישראל.
תחושת ההורים היא, שמערכת החינוך הציבורי בישראל הולכת ומידרדרת ושהגיעה העת לעשות מעשה ולנקוט בכל דרך על מנת להגן על הילדים ועל מנת לא לפגוע בעתידם.
החזון של בתי הספר הפרטיים הוא לחנך את מנהיגי העתיד. תהליך המיון הוא מדוקדק וכולל ראיונות אישיים והצגת המלצות. המורים המלמדים בבתי ספר אלו הם בעלי תואר שני, אשר משתכרים במשכורת גבוהה בהרבה מזו המקובלת בבתי הספר הציבוריים. בנוסף התלמידים מקבלם שיעורי העשרה ממרצים מומחים בתחומים שונים.

בכתבה בשם "ילד טופ" מאת רען שקד שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" במוסף 7 ימים ב-8.9.10 נסקרת בהרחבה תופעה זו של הקמת בתי ספר פרטיים מסוגים שונים כגון: דמוקרטיים, אומנותיים, אנתרופוסופיים, בתי ספר למצוינות, למנהיגות, לטבע, בתי ספר אקולוגיים ומעורבים דתיים-חילוניים - המשמשים אלטרנטיבה למערכת החינוך הציבורית.

במחקר בנושא (המוזכר בכתבה) שפרסמה ד"ר בוורלי מזרחי ממכלת אשקלון ב-2007 , ציינה כי "מוסדות לימוד אליטיסטיים הם קרש קפיצה להשתלבות בעמדות מפתח" "בתי הספר התיכוניים היוקרתיים הם אלה שעושים חיברות למצוינות, שמאפשרת כניסה לאוניברסיטאות, וזה תהליך שמתחיל בגיל די מוקדם."

לנושא הכספי יש ערך לא מבוטל בכל הקשור בהחלטה האם לשלוח את הילד ללמוד בבית ספר פרטי, המעניק הרבה יותר מבית ספר ציבורי. שכר הלימוד בבתי ספר פרטיים בישראל נע בין 10,000 ל-35,000 ₪ בשנה וכאן המקום לשאול האם מדובר בחינוך לאליטיסטים בלבד ? והאם ילד בעל יכולות קוגניטיביים, אך שהוריו אינם בעלי אמצעים לא יוכל ליהנות מסוג לימודים זה ?

זוהי הטענה הרווחת כנגד בתי הספר הפרטיים אך אצטט מתשובתם של העומדים בראש שני בתי ספר פרטיים: האחת אילנה נולמן, מנהלת התיכון למדעים ואומנויות בירושלים האומרת כי: "המושג מצוינות איים על אנשים והתפרש כאליטיזם. אנחנו בפירוש לא אליטיסטים, לא כלכלית. אנחנו בי"ס לעילית אינטלקטואלית. רב הילדים שלנו מגיעים מהפריפריה. 70% מהם מקבלים מלגות. זו לא אצולת הממון, זו אצולת הראש."
השני: ארז מנהיימר, מנכ"ל ביה"ס חברותא: "אנחנו עולים 35,000 ₪ בשנה, אבל רק אחרי שתלמיד התקבל לבית הספר אנחנו מדברים עם ההורים על שכר הלימוד. אם יש באפשרותם, הם משלמים. אם לא, הם מקבלים את המימון מבית הספר. אנחנו מצהירים שלא יהיה תלמיד ראוי ומתאים שלא יתקבל אלינו בגלל הנושא הכספי. יש לנו קרן מלגות חיצוניות לביה"ס במימון תורמים, ובערך 45% מתלמידי ביה"ס הם על מלגה."

כאמור, הביקוש לחינוך טוב יותר לא נובע רק מהצורך של מצוינות ומנהיגות בו דוגלים בתי הספר האלטרנטיביים, אלא נובע בעיקר מהחשש לגורל הצפוי לילדים ולפוטנציאל שלהם שלא תמיד יכול להתממש בחינוך הציבורי.

אולי העובדה שקמים בתי ספר אלטרנטיביים תאלץ את מערכת החינוך הציבורית להשתפר למרות היותה גדולה, מורכבת, בירוקרטית ולא יציבה מבחינת התדירות שבה מוחלפים שרי החינוך במדינת ישראל.

טענה נוספת המועלית כנגד בתי הספר האלטרנטיביים נעוצה בכך שהם גוזלים את הסיכוי לחינוך שוויוני, ישנה זליגה אליהם של מורים ותלמידים מצטיינים ובכך הם מחלישים עוד יותר את החינוך הציבורי.
בנוסף, בתי הספר האלטרנטיביים מתוקצבים מכספי ציבור, מפני שאינם פרטיים לגמרי אלא נמצאים במעמד של "מוכר אך אינו רשמי" כלומר: חינוך פרטי במימון ציבורי. בכך למעשה נוצר מצב בו מדינת ישראל ומערכת החינוך הציבורי מממנים במו ידיהם את קריסת החינוך הציבורי.
כתוצאה מכך, משרד החינוך הקשיח את עמדתו באשר למתן אישור של מוסד לא רשמי לקבל הכרה ורישיון ובכך למעשה נותן העדפה ברורה לחינוך הרשמי.

אסיים בקישור לכתבה: שפורסמה ב- ynet ב-16.11 על בית הספר הפרטי "חברותא", שקיבל בשבוע שעבר רישיון הפעלה.
לומדים בחברותא:"בתיכון רגיל כיף רק בהפסקה"
בכתבה מתוארים ומובאים בצורה מוחשית רב הנקודות שהועלו בפוסט זה, באשר להקמת בתי ספר פרטיים כאלטרנטיבה לבתי הספר הציבוריים של מערכת החינוך הרשמית, ההולכת ונחלשת.