בין חינוך ללמידה והישגים

ב-23.1.10 התקיים במרכז הקונגרסים בירושלים כנס שני של מכון "אבני ראשה" למנהלי בתי הספר מכל רחבי הארץ.

מכון "אבני ראשה" הינו מכון ישראלי למנהיגות בית ספרית, אשר הוקם ב-2007 כיוזמה משותפת של משרד החינוך וקרן "יד הנדיב", במטרה לקדם את מערכת החינוך בישראל ולשפר את הישגי תלמידיה וכל זאת באמצעות מנהלי בתי הספר הנחשבים כמנהיגים מובילים ומשפיעים במערכת החינוך בישראל.

אציין כי שוחחתי על הכנס עם הגב' חנה לויטה, אשר הנחתה את אחד המושבים, עליו אכתוב בהמשך ולהלן משיחתנו:

ההרצאה המרכזית בכנס – שיפור בית ספרי: הבטחה או אשליה ? הייתה של פרופ' בן לוין, יו"ר הקתדרה למחקר מנהיגות חינוכית ומדיניות מאוניברסיטת טורונטו בקנדה. מחקריו עוסקים ברפורמות רחבות היקף, שוויון הזדמנויות בחינוך ומציאת דרכים טובות יותר לקשר בן מחקר, מדיניות ופרקטיקה.
הסוגיות המרכזיות בהרצאתו נגעו בשאלות: מה נדרש ממערכת חינוך שלמה כדי לשפר את הישגיהם של כלל התלמידים ? מה נדרש בהקשר זה מבית הספר ומה מהמערכת כדי להניע שיפור זה ? איזה אחריות מנהיגותית נדרשת ממנהלי בתי הספר בהקשר זה ?

בנוסף לכך היו מושבים מקבילים שדנו בנושאים שונים הנוגעים לחינוך. בפוסט זה בחרתי להתמקד במושב בשם: בין חינוך ללמידה והישגים , שהונחה ע"י הגב' חנה לויטה – לשעבר, מנהלת בית הספר שליד האוניברסיטה בירושלים ואשר השתתפו בו: ד"ר אמנון כרמון – מנהל מכון "כרם" להכשרת מורים לחינוך הומניסטי יהודי, ירושלים. ד"ר עופר רימון – ראש מנהל מדע וטכנולוגיה, משרד החינוך. גב' אירית אהרונסון – מנהלת בית הספר התיכון קמפוס קריית שרת. מר אהרל'ה רוטשטיין – מנהל בית החינוך הניסויי תיכון שער הנגב, ניר עם.

מושב זה עסק בשאלות מורכבות: האם אנו מלמדים את מה שראוי ללמוד בדרך שבה ראוי ללמד ? מהן מטרות ההוראה והלמידה של חברת ידע ישראלית דמוקרטית והאם ניתן להשיגן באמצעות בתי הספר במתכונתם הנוכחית ? ומי אמור לקבוע את מטרות בית הספר ובאילו דרכים והליכים ?

בית הספר המודרני התפתח בהתאם לדפוסים של המאה ה-19. עם זאת ההוויה והתודעה השתנו, אך בית הספר ממשיך לפעול בהתאם למבנה המקורי שלו קרי: דרכי ההוראה, מבנה תכנית הלימודים והארגון ושיטות ההערכה כמעט שלא השתנו. דבר זה הוביל לפער גדול בין הסביבה הכלכלית-תרבותית-חברתית הקיימת מחוץ לבית הספר לבין בית הספר, מה שמחייב התייחסות שונה באשר למטרות ההוראה והלמידה של בית הספר בימינו אלה.

הגב' לויטה פתחה את המושב בכך שבית ספר זהו מקום, אשר אם פועל נכון עם תלמידיו, הם מסיימים עם סיפוק את הלימודים בו. התלמידים זוכרים את בית הספר לטובה והלימודים נתפסים כחוויה טובה עבורם. היא תארה את דרכי הפיתוח בבית הספר אותו ניהלה ללמידה עצמאית ויצירתית ואת האמון והגיבוי לו זכו מצד מערכת החינוך. בד בבד הזכירה התהליכים שהובילו להורדת הגיוון בלמידה ולכניסתה של הסטנדרטיזציה בלמידה, אשר תפסה מקום נכבד ומרכזי בלמידה כיום ולמעשה שיתקה את הפיתוח של תוכניות לימודים ושילוב המורים בתהליך. עוד הוסיפה כי ערכי החינוך צריכים להיות חלק מהתכנים הלימודיים ואינם צריכים להיות נפרדים מהתכנית הכוללת.

ד"ר אמנון כרמון הדגיש כי משרד החינוך משנה מטרות חדשות לבקרים ואינו קובע מטרות שיש ללכת לאורן – דבר המקשה על יכולת להביא לשינויים בהישגים ולשיפורים. מנגד טען ד"ר עופר רימון כי זוהי הכללה ושיש למשרד החינוך תוכנית ובה מטרות מוגדרות. קיימת תוכנית המאה ה-21 והיא בעלת 11 יעדים כשחלק ממנה כולל את שילוב התקשוב בחינוך, שכן לתפיסתו: "אי אפשר ללמד את מיומנויות המאה ה-21 ללא הטכנולוגיה של המאה ה-21".
אני חושבת כי כנס מסוג זה הינו דבר פורה ומוסיף למערכת החינוך בכך שנדונות בו סוגיות מהותיות העשויות להוביל ולהשפיע על שינוי ושיפור במערכת החינוך.

לדעתי אחת ממטרותיו של בית הספר היא לפתח סקרנות בקרב התלמידים ורצון ללמוד. קיימות דרכים שונות ללמידה ועל בית הספר ליצור דרכים אלו עבור התלמידים. בהקשר זה אני מסכימה עם דבריה של הגב' לויטה באשר לצורך לפעול לכך שהלמידה בבית הספר תהיה חוויה משמעותית וטובה לתלמידים. כמו כן לא ניתן להתעלם מכך שאין רציפות באשר לתוכניות ולמטרות לימודיות במערכת החינוך – דבר היוצר קושי לאורך זמן.

לתפיסתי, שילוב התקשוב בחינוך, עליו דיבר ד"ר רימון, הוא חיוני מאחר ולא ניתן להתעלם מכך שלתקשוב יש מקום משמעותי בתחומים רבים בחיינו ובחיי התלמידים. בשילוב התקשוב בחינוך לא יגדל עוד יותר הפער, הקיים כיום ושהוזכר לעיל, בין בתי הספר לבין הסביבה שמחוצה לו.

בעיני למנהלי בתי הספר יש תפקיד מהותי ומכריע באשר לקידום ושיפור מערכת החינוך. על המנהלים להוביל ולהפוך את בתי הספר לארגונים לומדים אשר איכות הלמידה בהם טובה, להרים את התלמידים מהמקום בו הם מצויים וכל זאת תוך שילוב המורים בעשייה. כאן המקום לציין כי השם "אבני ראשה" ניתן למכון מאחר והאבן הראשה היא האבן העליונה בקשת של בניין כלומר: האבן העיקרית והחשובה ביותר כשכל השאר תלוי בה.