ב-10.5.10 הצטרפה ישראל באופן רשמי לארגון ה-OECD, לאחר אישור שנתנו המדינות החברות בו. ארגון ה-OECD הינו ה"ארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי", שנוסד ב-1961 ומקום מושבו בפריז. ב-OECD חברות 31 מדינות מפותחות, רובן ממערב אירופה וצפון אמריקה. עיקר עניינו של הארגון הוא הפצת רעיונות הכלכלה הליברלית, פתיחת שוק ההון למשקיעים זרים ועידוד הסחר הבינלאומי. מתנגדי הארגון טוענים שהוא מקדם את הגלובליזציה ומסייע למדינות המפותחות להתעשר על חשבון המדינות המתפתחות.
בנוסף לנושא הכלכלי, נושא החינוך, הינו נושא מרכזי נוסף בו עוסק ארגון ה-OECD.
מדינת ישראל רצתה להצטרף לארגון מאמצע שנות ה-90. על מנת להתקבל ל-OECD יש צורך לעמוד בקריטריונים, אותם קבע הארגון ולעמוד בהצלחה במבחנים בינ"ל. במסגרת ההצטרפות לארגון חתמה מדינת ישראל על מסמך שבו היא מתחייבת להשלים חוסרים שיש לה מול הסטנדרטים של ה-OECD וביניהם גם חוסרים בתחום החינוך.
תוצאות מבחני פיז"ה 2009 (מבחנים בינ"ל הבודקים את הישגי התלמידים במקצועות שונים) מעידים על כך שממוצע התלמידים הישראלים היה נמוך מממוצע מדינות ה-OECD בכל המקצועות, מספר התלמידים המצטיינים היה נמוך יותר מהממוצע ומספר התלמידים שנחלו כישלון היה גבוה מרב מדינות ה- OECD. הממצאים מעידים על כך שבמערכת החינוך הישראלית קיימים פערים כלכליים, הבאים לידי ביטוי בהישגי התלמידים.
אצטט בעניין זה מדבריו של פרופ' חיים אדלר, חתן פרס ישראל לחינוך, "הפערים שקיימים מאז קום המדינה, בעיקר בציבור הערבי, הם הבעיה הכי גדולה שלנו. כל עוד הם ימשיכו להתקיים – גם הפערים בחינוך ימשיכו. עושים כיום מאמצים גדולים בחינוך ורואים שיפור קטן, אבל הוא רק בשולי השוליים, את המעמד הבלתי מכובד שלנו אפשר להקטין ולשפר, בעיקר אם נפעל לצמצום הפערים הכלכליים".
בנושא זה, לדעתי, יש לפעול כדי לצמצם את הפער או יותר נכון לנסות לבטל את הקשר ההדוק כל-כך בין חינוך למצב סוציו-אקונומי באמצעות מתן הזדמנות שווה בחינוך ובכך להפריד בין הישגים לבין מצב כלכלי.
חשוב לציין גם כי בנוסף לפערים הכלכליים, מדינת ישראל הינה מדינה הטרוגנית והאוכלוסייה בה מורכבת מגלי העלייה שהגיעו אליה ממקומות שונים בעולם. יחד עם זאת, מדינות כמו קנדה וניו-זילנד בהן כ-20% מהתלמידים הם מהגרים התברגו בראש הדירוג במבחנים הבינלאומיים. יתרה מכך חלק מהעולים שהגיעו ארצה היו בעלי השכלה שנרכשה בארצות מוצאם – תרומה שהולכת ופוחתת עם הזמן.
ה-OECD בודק באמצעות הבחינות הבינלאומיות מרחבים נוספים הנוגעים להיבטים של חינוך ותרבות כגון: מדד של משאבים חינוכיים, מדד משאבי התלמיד (מחשב, ספרים, פינות עבודה, שולחן כתיבה וכד'), השקעה ממוצעת בתלמיד, גודל הכיתה, מספר מורים באזורי מצוקה בפרט, שכר מורים, מספר שעות הוראה שנתיות למורה.
מדינת ישראל הצטרפה ל-OECD מתוך הבנה של הגלובליזציה ומתוך רצון להיות חברה בארגון המדינות המתקדמות בעולם. אחת המשמעויות של להיות חלק מהמדינות המתקדמות, הינה קבלת המבחנים הבינלאומיים ומחויבות להישגים ולעמידה בסטנדרטים בינלאומיים. לא ניתן מצד אחד לרצות להיות שייכים לארגון של מדינות מתקדמות ומצד שני לנסות ולהתנער ולקטר על מה שנדרש מכך.
בעיני, הצטרפות מדינת ישראל לארגון ה-OECD אינו מהווה רק יוקרה באשר להיותה חלק מהמדינות המתקדמות בעולם, אלא מהווה גם ביקורת בינלאומית שלה נתונה מדינת ישראל.
מדינת ישראל צריכה לקבל את מעורבותו של ארגון ה-OECD בתחום החינוך מצד אחד כמבחן ומצד שני כהזדמנות לקדם רפורמות מבורכות במערכת החינוך שלה.
משרד החינוך משתמש בתוצאות מערכת ההערכה של ה- OECDבתחומים מסוימים על מנת ליצור מנוף מול המערכות הישראליות והאוצר במטרה להביא לשיפור בחינוך.
מדינת ישראל התברכה ב-20 השנים האחרונות בהישגים משמעותיים בתחום ההיי-טק, אך הידרדרות התוצאות של מערכת החינוך במבחנים הבינלאומיים של ה-OECD עלולה לאיים על המשך התפתחותה בשנים הבאות.
בפני משרד החינוך עומד אתגר מורכב באשר לשמירה של צביונה של מדינת ישראל כחברה משכילה.
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקשלום ורד, הנושא שהצגת עניין אותי מאוד, על אף הממצאים המצערים שהצגת. למדתי על מה מעידים תוצאות מבחני פיזה, תודה לך , בברכה חכמו מוניקה (לומדת לתואר שני במגמת ניהול ואירגון מערכות חינוך.
השבמחקורד שלום רב,שמי שושי רז אני לומדת לתואר שני מגמת ניהול וארגון מוסדות חינוך. מאוד התרשמתי ועניין אותי הנושא שבחרת להציג,אני רוצה להוסיף ,מערכת החינוך והממשלה יחד בשיתוף עם הרשויות מנסים למצוא פתרונות ולייעל את מערכת החינוך ולהעצים את הידע לתלמידים,ישנם תוכניות שיעשו חייל עם הזמן.כך שאני בטוחה שעם תקציב,יוזמה ורצון מצבנו ישתפר.
השבמחקתודה לך על העניין.שושי רז