מפיאז'ה למדיניות החינוך

חוקרים רבים התייחסו להתפתחות הפיזית, הרגשית-חברתית והקוגניטיבית של ילדים והתמודדו עם שאלות הנוגעות לקידום החינוך שלהם ולזיקתו להתפתחות וללמידה בבית הספר.
במסגרת קורס פסיכולוגיה התפתחותית המועבר ע"י ד"ר שאפיק מסאלחה למדנו על התיאוריה של פיאז'ה, באשר להתפתחות הקוגניטיבית אצל ילדים.
פיאז'ה דיבר על "הבשלה" המתייחסת לזמן ולגנטיקה כשההבשלה היא בראש ובראשונה ביולוגית, וכן על "התנסות" באמצעות חשיפה לגירויים שונים כתנאי הכרחי. השילוב בין הבשלה להתנסות הוא חיוני כדי להתקדם קוגניטיבית.
שלבי ההתפתחות מדורגים ומתרחשים בסדר קבוע ואוניברסאלי. לא ניתן לעבור לשלב הבא מבלי לעבור את השלב הקודם הן מבחינה גופנית והן מבחינה שכלית. יחד עם זאת, הילד האינטלקטואל צריך להיות מאותגר. ההבשלה וההתנסות האתגרית שלו קשורות בארגון תמידי ובהסתגלות למידע חדש ומתקדם יותר.
עפ"י פיאז'ה קיימים ארבעה שלבים התפתחותיים מרכזיים המתרחשים אצל ילדים החל משלב הינקות ועד שלב הבגרות:
1. השלב הסנסורי-מוטורי – נמשך כשנה וחצי ובו יש התנסות חושית ומוטורית באינטראקציה עם הסביבה.
2. השלב הקדם תפעולי – נמשך כחמש שנים בו הילדים רוכשים יכולת להשתמש בייצוג מחשבתי ובדמיון. כמו כן נרכשת השפה.
3. השלב התפעולי-קונקרטי – נמשך עד תחילת הבגרות בו יש הבנה של חוק השימור ויכולת גבוהה של תפעול עם המידע שבמח.
4. השלב התפעולי-הפורמאלי – נמשך מגיל ההתבגרות ואילך בו יכולת החשיבה המופשטת מגיעה לרמות גבוהות וחדשות.
תוכן ההוראה ושיטת ההוראה צריכים להיות מותאמים לילד מבחינה התפתחותית ותרבותית וצריכות להיות חלק מהמארג החינוכי.
על מנת לקדם את הלמידה בבית הספר חיוני להתייחס לטיפול ולחינוך הניתנים לילדים כבר בגיל הרך, שכן כל מה שבונים באישיותו של הילד בגיל מוקדם מהווה בסיס לאישיותו בגיל מאוחר.
פיאז'ה טען כי חוקי ההתפתחות הקוגניטיבית הם אוניברסאליים ואינם סקטוריאלים או קשורים לתרבות מסוימת. בעניין זה אזכיר דילמות ערכיות הקשורות למדיניות החינוך בגיל הרך בישראל כדוגמת האם החינוך צריך להיות מכוון לתרבות הדומיננטית של החברה הישראלית או שראוי דווקא שיהיה רב תרבותי כאשר יש התייחסות מותאמת לכל מגזרי החברה השונים ? ובנוסף, האם מירב ההשקעה צריכה להיות מופנית לטיפוח הפרט ולקידומו האישי או שמוטב לתת בראש ובראשונה מענה לכלל ?
מדיניות מערכת החינוך בישראל הינה פועל יוצא של תורת ההבשלה בשלבים עליה מדבר פיאז'ה. כך לדוגמא במעבר מהשלב הקדם תפעולי (שלב שני) לשלב התפעולי-קונקרטי (שלב שלישי) הילדים עולים לכיתה א' מגן חובה בהתאם לעקרון אותו קבע פיאז'ה. הלמידה הפורמאלית מתקיימת בגיל 6, הגיל בו קיימת היכולת של הילד להתחיל וללמוד באופן משמעותי ורציני. החלטה זו אגב הינה החלטה אוניברסאלית ולא מתקיימת רק במדינת ישראל. חשוב לציין כי קיימת תיאוריה המנוגדת לתיאוריית ההתפתחות בשלבים של פיאז'ה לפיה ילדים יכולים לפתח כישורים קוגניטיביים העולים על אלה של מבוגרים וללא קשר לגיל ביולוגי וזאת תודות לאימון ולהתנסות. לפי תיאוריה זו ילדים היכולים לבצע בשלות מעבר לגילם הביולוגי, מהווים "בעייה" לתיאוריה של פיאז'ה ולקביעה זו יש השלכות רבות על קבלת ההחלטות הקשורות במדיניות החינוך ובהחלטות לגבי תכניות הלימודים של מערכת החינוך.

האם העידן הדיגיטלי יהפוך לחור שחור של ההיסטוריה ?

בכתבה מאת סמי קרופסקי, שהתפרסמה ב-13.7.10 בעיתון "הארץ" הנושאת את הכותרת האם העידן הדיגיטלי יהפוך לחור שחור של ההיסטוריה ? נדון מקומם של מכתבים אישיים בעידן הדיגיטלי כמקור היסטורי חשוב של חוקרים והיסטוריונים, שהולך לאיבוד.
תרבות הרשת החדשה יוצרת אצלנו התמודדויות עם מצבים חדשים, בהם לא היינו מורגלים בעבר ושלגביהם עלינו לתת את הדעת.
השינויים בטכנולוגיה הניבו מערכת שונה מאד מזו שהייתה קיימת לפני שנים. בעקבות שינויים אלו נוצר מצב לפיו דואר אלקטרוני החליף מכתבים אישיים ופרטיים, כשהתקשורת האלקטרונית מתנהלת ללא עקבות נייר.
מכאן עולה השאלה האם במציאות הטכנולוגית הנוכחית ניתן לתדע חלופת מכתבים אישיים המתבצעים בדואר אלקטרוני, כדי שיהיו שמישים כמסמך היסטורי או שמא בעידן הדיגיטלי יאבד כלי זה של חוקרים/ההיסטוריונים ?
בכתבה מובאות דוגמאות לכך שדווקא מכתב אישי ולא מסמך רשמי הוא זה שחידד את תמונת המציאות והפך אותה ליותר ברורה ומובנת. כך גם מאורעות דרמטיים של ההיסטוריה, הנלמדים באמצעות חילופי מכתבים בין אזרחים פשוטים.
על רקע זה מובאות בכתבה דעות שונות: מחד של פרופ' אניטה שפירא הטוענת כי "אנחנו בפני אובדן מסוים של מקור היסטורי ממדרגה ראשונה, שספק גדול אם יהיה לו תחליף ... במכתבים היו רבדים של גילוי נפש ועוצמה רגשית ועומק אינטלקטואלי שלא בא לכלל ביטוי בידיעות הקצרצרות שאנו מפיצים באימייל ובפייסבוק ... המכתבים היו בבחינת 'מסיח לפי תומו' ואילו העדויות כולן מוזמנות זה ההבדל הבסיסי".
"פרופ' שלמה זנדי "היכולת של מחיקת הידע היא הרבה יותר גדולה. ... יכולת המניפולציה על הידע היא גדולה מאד כי הדברים יכולים להיות מחיקים. התקשורת של הרשת יכולה להשאיר פחות עקבות.
מנגד טוען פרופ' שיזף רפאלי "כשאפלטון נדרש לנושאים האלה הוא בא בטענות לכתב בטענה שזה זיכרון מלאכותי שיגרום לאנשים להפסיק לזכור, וקרא לבטל את הכתיבה כי היא מנוונת את הזיכרון. לכן לא מפתיע כשבאה טכנולוגיה חדשה, באים אליה בטענות".
לדעתי טענת שני החוקרים הראשונים שלילית באופן גורף מידי ואני נוטה להסכים עם דבריו של פרופ' שיזף שיש להתאים את דרכנו בצורה מושכלת לעידן בו אנו חיים. זאת למרות שהמוכר והנוסטלגי תמיד יראה עדיף על פני חידושים.
לדעתי מדובר בקושי לקבל שינויים והנוחות להתבצר במוכר מבלי ללמוד להשתמש בכלים החדשים העומדים לרשותנו שדווקא לאחר החשיפה אליהם יתפסו בעיננו כבלתי אפשרי בלעדיהם.
תשובתי לחוששים מאיבוד מסמכים חשובים היא שניתן לשמור מסמכים תמונות ציורים בתיקיות במחשב ולגבות את החומר הדיגיטלי כך שיהיה מוגן לשנים רבות יותר אף מניירות מכתבים המתכלים עם הזמן. בנוסף תמיד ניתן להדפיסם ולשמור כמו בעבר.
זאת ועוד, בעידן הנוכחי רבים כותבים בלוגים, בהם הם מפרסמים מידע שיכול להקביל לפתקאות/ יומנים/ מכתבים אישיים שהיו בעידן "הניירת". הבלוגים היא דוגמא בה הכתיבה יכולה להיות מעמיקה ובעלת ערך משמעותי רב, אשר מהם ניתן ללמוד רבות גם על הכותב.
אפשרות השחזור, השרשור, התגובות וכן מעקב אחר הדברים הנכתבים יכולה רק להוסיף לחוקרים/היסטוריונים ולשפוך אור רחב ומעמיק יותר להבנת ההתרחשויות ואל לנו לחשוש מאובדן מידע שיצור חור שחור של ההיסטוריה.
להלן קישור לכתבה.
האם העידן הדיגיטלי יהפוך לחור שחור של ההיסטוריה ?

פקידי הפייסבוק

בכתבה מאת מרב לונדנר שפורסמה בעיתון "מעריב" ב-4.7.10 תחת הכותרת "טוויט דיפלומטי" מדובר על תהליך של שינוי אותו עוברים עובדי משרד החוץ בהכשרתם לשימוש במדיה החברתית לצרכי הסברה ולעבודה דיפלומטית נכונה ברשת.
מן הכתבה עולה כי העובדים עברו תהליך, שבו רכשו מיומנויות, שאפשרו להם להשתמש בכלים הטכנולוגיים ובכך למעשה החלו ביישום של "תרבות התקשוב". כמו כן קיימת מודעות לפער דיגיטלי בין-דורי, שהולך ומתעצם ככל שהטכנולוגיה מתקדמת, וניסיון להתמודד עמו ולצמצמו עד כמה שניתן.
"במשרד החוץ הניחו בצד את הדיפלומטיה הקלאסית והושיבו את הפקידים הותיקים ללמוד איך להעלות סרטון ביוטיוב, לפתוח קבוצה בפייסבוק ולצייץ בטוויטר. המטרה: לנצל את הרשתות החברתיות להסברה 'אסור לשכוח שאנחנו מהדור שחיכה שלוש שנים לטלפון קווי', הם אומרים 'זה קשה, אבל הנושא חשוב והכרחי' "
ס/מנהל מחלקת הדרכה במשרד החוץ מדבר בכתבה על חלוקת קהל היעד לשלושה חלקים:
דור ה-Y אנשים שנולדו לתוך המציאות של העולם הממוחשב.

דור ה-Z אנשים שנולדו לתוך עולם הרשתות החברתיות.

דור ה-X - אלה מעל גיל 40 שנולדו לפני כל זה.

להלן סרטון שהופק והועלה ליוטיוב ע"י שני דיפלומטים ותיקים שהשתתפו בקורס דיפלומטיה דיגיטלית, הממחיש את ההפנמה שלהם לגבי הצורך בשימוש במדיה החברתית.

שינויים במערכת ארגונית דורשים חזון, אומץ יוזמה ופעולה. לשם שימור והטמעת שינוי בארגון גדול ומסועף, דרושים סוג שונה של עשייה, חשיבה אחרת וכן מיומנויות.
מערך הכוחות השואפים לשינוי מחד ולהתמדה מאידך מתקיים ברמת הפרט וברמת הכלל של הארגון.
הארגון נדרש לגלות כושר התאמה והסתגלות כדי לשרוד ולשם כך יש צורך בפתיחות וגמישות תוך הבנה שהשינוי טומן בחובו מעבר לעבודה יותר אפקטיבית ולהשגת תוצרים איכותיים יותר.
משרד החוץ השכיל להבין שיש חיוניות בנקיטת פעולות המשנות את אופי ודרך העשייה ובכך להסתגל למצב חדש בו יש קודים חדשים.
משרד החוץ זיהה את הפוטנציאל הטמון ברשתות החברתיות ככלי הסברה והתאים את עצמו לסביבה המשתנה ול"כללי המשחק" החדשים שנוצרו, תוך נקיטת שיטות עבודה אחרות, שלא מוכרות לעובדים הותיקים. אלה מצידם נרתמו לקבלת השינוי החיוני, תוך הבנה שאם לא יתאימו עצמם למציאות החדשה אזי לא יהיו רלוונטיים.
כאשר קראתי את הכתבה הזדהתי מאד עם הנאמר בה מחד לגבי חיוניות של שינוי התפיסה של שיטות העבודה במשרד החוץ ומאידך לגבי הצורך לגשר על הפער הדיגיטלי הבין-דורי הקיים בין הדיפלומטים הותיקים לדיפלומטים הצעירים.
לא יכולתי שלא לעשות את ההקבלה למערכת החינוך שחייבת לבצע שינוי תפיסתי פדגוגי בשילוב מושכל של הטכנולוגיה על מנת להישאר רלוונטית וכן להתמודד עם הפער הדיגיטלי הבין-דורי הקיים בין המורים הותיקים למורים הצעירים.
ממליצה לקרוא את הכתבה. מכיוון שלא הועלתה לאתר העיתון היא מובאת בקישורים לקבצי pdf
socialmediatitle.pdf
socialmedia1.pdf
socialmedia2.pdf

סביבת ויקי

בסמסטר זה אנו חווים למידה שיתופית מתוקשבת באמצעות התנסות בסביבת ויקי, המאפשרת עבודה של מספר משתמשים על מסמך משותף במטרה ליצור תוצר סופי אחד. כל זאת אמור להתבצע תוך שיתוף פעולה מתמשך בין הסטודנטים ותוך חתירה להגיע להסכמה על השיטה, האיכויות והנורמות. הכותבים הופכים למעשה להיות מפיקי ידע ולא רק צרכני מידע.
ויקי הינה סביבה השייכת לווב 2.0, תומכת שיתוף ומעוצבת ב"ארכיטקטורה של שיתוף". היא מתאפיינת בהיותה סביבת למידה פעילה, קבוצתית היוצרת הידברות וזו מצריכה התגברות על מחלוקות, תוך קיום קהילת תוכן.
בעידן הווב 2.0 השיתוף הווירטואלי מתבטא באיסוף המידע הקולקטיבי ובהרחבת גבולות הידע. הבעלות על המידע נעשית שוויונית יותר, מאחר והמשתמשים ביישומי המחשב הם גם אלו שיוצרים את התוכן.
יש הטוענים כי הישגים בשיתוף גדולים יותר מאשר סך ההישגים של כל הפרטים בנפרד. לטעמי זוהי טענה גורפת ונחרצת מידי, מאחר ולאורך ההיסטוריה אנו עדים להישגים גדולים דווקא של אינדווידואלים.
בסביבת ויקי קיים טשטוש בגבולות שבין הידע האישי לבין הקולקטיב. הנחה זו משאירה את הסוגיות של הבעלות על התכנים וזכויות יוצרים פתוחות.
כאן המקום לציין את המושג "חכמת ההמון", הנמצא בבסיס הגישה הקוראת ליתר הסתכלות קבוצתית ולחשיבה משותפת על הנושאים והתוכן ופחות על המונופול של הידע.
בשימוש בסביבת ויקי יש לתת את הדעת לכך שאיכות התוצר הסופי תלויה בשיתוף פעולה בין הכותבים ובאמון שנוצר ביניהם. כמו כן עשויה להיווצר תחרות בין הכותבים המקשה על השגת המטרה. בנוסף, קיים חשש של חשיפה וחוסר מוטיבציה מצידם.לדעתי, על מנת שהלמידה בסביבת ויקי תהיה בעלת משמעות היא מצריכה תכנון מוקדם של הפעילות והתאמתה להקשר של הנושא הנלמד.