בכנס ון ליר לחינוך IETC שכותרות "מדיניות מורים והוראה" שנערך ב- 7-10.11.10 מתח שר החינוך, מר גדעון סער, ביקורת על מוסדות החינוך הפרטיים, והאשימם בבריחת טובי המורים והמנהלים ממערכת החינוך הציבורית.
להלן הקישור לדבריו מתוך האתר nrg מעריב:
http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/176/319.html
המגמה של הקמת בתי ספר פרטיים בישראל הולכת וגדלה. ההערכה היא כי נפתחים כעשרה בתי ספר וגנים פרטיים בשנה. ההחלטה על פתיחת בתי ספר פרטיים נובעת מהמקום הנמוך אליו הגיעה מערכת החינוך הציבורי בישראל.
תחושת ההורים היא, שמערכת החינוך הציבורי בישראל הולכת ומידרדרת ושהגיעה העת לעשות מעשה ולנקוט בכל דרך על מנת להגן על הילדים ועל מנת לא לפגוע בעתידם.
החזון של בתי הספר הפרטיים הוא לחנך את מנהיגי העתיד. תהליך המיון הוא מדוקדק וכולל ראיונות אישיים והצגת המלצות. המורים המלמדים בבתי ספר אלו הם בעלי תואר שני, אשר משתכרים במשכורת גבוהה בהרבה מזו המקובלת בבתי הספר הציבוריים. בנוסף התלמידים מקבלם שיעורי העשרה ממרצים מומחים בתחומים שונים.
בכתבה בשם "ילד טופ" מאת רען שקד שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" במוסף 7 ימים ב-8.9.10 נסקרת בהרחבה תופעה זו של הקמת בתי ספר פרטיים מסוגים שונים כגון: דמוקרטיים, אומנותיים, אנתרופוסופיים, בתי ספר למצוינות, למנהיגות, לטבע, בתי ספר אקולוגיים ומעורבים דתיים-חילוניים - המשמשים אלטרנטיבה למערכת החינוך הציבורית.
במחקר בנושא (המוזכר בכתבה) שפרסמה ד"ר בוורלי מזרחי ממכלת אשקלון ב-2007 , ציינה כי "מוסדות לימוד אליטיסטיים הם קרש קפיצה להשתלבות בעמדות מפתח" "בתי הספר התיכוניים היוקרתיים הם אלה שעושים חיברות למצוינות, שמאפשרת כניסה לאוניברסיטאות, וזה תהליך שמתחיל בגיל די מוקדם."
לנושא הכספי יש ערך לא מבוטל בכל הקשור בהחלטה האם לשלוח את הילד ללמוד בבית ספר פרטי, המעניק הרבה יותר מבית ספר ציבורי. שכר הלימוד בבתי ספר פרטיים בישראל נע בין 10,000 ל-35,000 ₪ בשנה וכאן המקום לשאול האם מדובר בחינוך לאליטיסטים בלבד ? והאם ילד בעל יכולות קוגניטיביים, אך שהוריו אינם בעלי אמצעים לא יוכל ליהנות מסוג לימודים זה ?
זוהי הטענה הרווחת כנגד בתי הספר הפרטיים אך אצטט מתשובתם של העומדים בראש שני בתי ספר פרטיים: האחת אילנה נולמן, מנהלת התיכון למדעים ואומנויות בירושלים האומרת כי: "המושג מצוינות איים על אנשים והתפרש כאליטיזם. אנחנו בפירוש לא אליטיסטים, לא כלכלית. אנחנו בי"ס לעילית אינטלקטואלית. רב הילדים שלנו מגיעים מהפריפריה. 70% מהם מקבלים מלגות. זו לא אצולת הממון, זו אצולת הראש."
השני: ארז מנהיימר, מנכ"ל ביה"ס חברותא: "אנחנו עולים 35,000 ₪ בשנה, אבל רק אחרי שתלמיד התקבל לבית הספר אנחנו מדברים עם ההורים על שכר הלימוד. אם יש באפשרותם, הם משלמים. אם לא, הם מקבלים את המימון מבית הספר. אנחנו מצהירים שלא יהיה תלמיד ראוי ומתאים שלא יתקבל אלינו בגלל הנושא הכספי. יש לנו קרן מלגות חיצוניות לביה"ס במימון תורמים, ובערך 45% מתלמידי ביה"ס הם על מלגה."
כאמור, הביקוש לחינוך טוב יותר לא נובע רק מהצורך של מצוינות ומנהיגות בו דוגלים בתי הספר האלטרנטיביים, אלא נובע בעיקר מהחשש לגורל הצפוי לילדים ולפוטנציאל שלהם שלא תמיד יכול להתממש בחינוך הציבורי.
אולי העובדה שקמים בתי ספר אלטרנטיביים תאלץ את מערכת החינוך הציבורית להשתפר למרות היותה גדולה, מורכבת, בירוקרטית ולא יציבה מבחינת התדירות שבה מוחלפים שרי החינוך במדינת ישראל.
טענה נוספת המועלית כנגד בתי הספר האלטרנטיביים נעוצה בכך שהם גוזלים את הסיכוי לחינוך שוויוני, ישנה זליגה אליהם של מורים ותלמידים מצטיינים ובכך הם מחלישים עוד יותר את החינוך הציבורי.
בנוסף, בתי הספר האלטרנטיביים מתוקצבים מכספי ציבור, מפני שאינם פרטיים לגמרי אלא נמצאים במעמד של "מוכר אך אינו רשמי" כלומר: חינוך פרטי במימון ציבורי. בכך למעשה נוצר מצב בו מדינת ישראל ומערכת החינוך הציבורי מממנים במו ידיהם את קריסת החינוך הציבורי.
כתוצאה מכך, משרד החינוך הקשיח את עמדתו באשר למתן אישור של מוסד לא רשמי לקבל הכרה ורישיון ובכך למעשה נותן העדפה ברורה לחינוך הרשמי.
אסיים בקישור לכתבה: שפורסמה ב- ynet ב-16.11 על בית הספר הפרטי "חברותא", שקיבל בשבוע שעבר רישיון הפעלה.
לומדים בחברותא:"בתיכון רגיל כיף רק בהפסקה"
בכתבה מתוארים ומובאים בצורה מוחשית רב הנקודות שהועלו בפוסט זה, באשר להקמת בתי ספר פרטיים כאלטרנטיבה לבתי הספר הציבוריים של מערכת החינוך הרשמית, ההולכת ונחלשת.
יום רביעי, 17 בנובמבר 2010
יום שלישי, 9 בנובמבר 2010
מתן תמיכה ועזרה בלמידה והתייעלות בדרכי למידה
במסגרת הקורס אסטרטגיות מתקמדמות ללמידה והוראה של ד"ר נטע נוצר, נתבקשנו לסכם ולנתח מאמר העוסק בהוראה/למידה. בחרתי במאמרו של פרופ' אורי טרייסמן בשם: "מתן תמיכה ועזרה בלמידה והתייעלות בדרכי למידה", אותו ניתן לקרוא בקישור שלהלן:
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/1/08Treisman_uri.pdf
במאמר מתואר מקרה שהתחרש בשנות ה-80 באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי לפיו סטודנטים שחורים בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך נכשלו בקורסי מבוא בחשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי, החיוניים להמשך לימודים במקצועות יוקרתיים כמו: כלכלה, מדעים והנדסה. סיוע שניתן להם מטעם האוניברסיטה לא צלח.
כתוצאה מהכישלון נטשו הסטודנטים הנ"ל את המקצועות המדעיים, אליהם נרשמו, ופנו למקצועות מתחום מדעי החברה והרוח או שפרשו לגמרי מהלימודים באוניברסיטה.
במקביל לסטודנטים השחורים נמצא כי סטודנטים שהיו דור ראשון לסינים-אמריקנים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה אף יותר מהסטודנטים השחורים וששפת הדיבור בביתם הייתה סינית – הצטיינו בלימודיהם. חשוב לציין כי מה שאפיין את שאר הסטודנטים הנרשמים היה: תלמידים מצטיינים ובעלי ממוצע ציונים גבוה מאד בבית הספר התיכון בו למדו על כן נתון זה של הסטודנטים הסינים-אמריקנים גרם ל"הרמת גבה".
התופעה נבחנה ונחקרה ע"י פרופ' אורי טרייסמן, מסגל ההוראה, במטרה למצוא דרכים להתגבר עליה. שיטת המחקר שלו כללה שני מרכיבים:
1. סקר בקרב סגל ההוראה על הסיבות לכישלון של התלמידים השחורים- תוצאות הסקר העידו על כך שהסיבה לכישלון לדעת המרצים הייתה עצלנות מצד הסטודנטים, חוסר מוטיבציה ומאמץ ללמידה, חוסר שליטה במתמטיקה הנלמדת בתיכון כלומר: הסטודנטים חסרי רקע מתאים.
2. תצפית במעונות הסטודנטים על סטודנטים שחורים ואחרים בעת למידתם. התצפית ארכה מספר חודשים באמצעות מגורים במעונות הסטודנטים.
ממצאי התצפית סתרו את ממצאי הסקר של סגל ההוראה ודווקא הראו כי הסטודנטים השחורים גילו מוטיבציה גבוהה בלמידה, היו נבונים ובעלי רקע מספיק במתמטיקה מביה"ס התיכון, עבדו קשה מאד על מטלות הקורס ועל החומר הנלמד בו ושהוריהם עודדו אותם להצטיין בלימודיהם באוניברסיטה.
מסקנתו של פרופ' טרייסמן בעקבות מחקרו היתה כי הכישלון של הסטודנטים השחורים נבע מאסטרטגיות למידה לא נכונות. כלומר: אסטרטגיות הלמידה שסייעו להצלחתם בתיכון לא הועילו בלימודיהם באוניברסיטה. אסטרטגיות הלמידה אותן חוו בתיכון היו: שינון בע"פ של נוסחאות, פתרון תרגילי חישוב רבים מאותו סוג, תוך הגעה לתשובה נכונה יחידה. פרופ' טרייסמן ערך סקר נוסף בקרב מורים למתמטיקה בתיכון בארה"ב במטרה להתחקות אחר דרך הוראת ולמידת המתמטיקה בתיכון. התוצאה הייתה כי בלימודי המתמטיקה בתיכון הדגש הוא על תרגול טכני, מבחנים ולמידת עובדות.
הסטודנטים השחורים, בהיותם תלמידי תיכון היו חסרים: אתגרים אינטלקטואלים, חשיבה עצמאית ומקורית במתמטיקה, יכולת כתיבה ביקורתית, יכולת ביצוע אינטגראציה של פרטי מידע, קיום של אינטראקציה יעילה עם חבריהם לכיתה ועם המורה, יכולת לנמק באופן הגיוני ורציף את טיעוניהם. ככאלה היו הסטודנטים השחורים מוגבלים ביכולות הלמידה הנדרשות בלימודים גבוהים. לעומתם הסטודנטים הסינים-אמריקנים השתמשו באסטרטגיות למידה שונות שהתבטאו בלמידה עצמאית משולבת עם למידה קבוצתית בה ניסו לפתור בעיות באופן משותף, סייעו זה לזה בהבנת החומר, כך חקרו לעומק את הנושא הנלמד והפרו אחד את השני בתובנות חדשות, הציגו שאלות למרצה או לסטודנטים ותיקים מהם בעת הצורך.
פרופ' טרייסמן הציע לסטודנטים השחורים לשנות את אסטרטגית הלמידה שלהם בדומה לאסטרטגיות הלמידה של הסטודנטים הסינים-אמריקאים אך שיטות הלמידה אליהן התרגלו היו מושרשים אצלם בצורה כל כך חזקה כך שלא יכלו לבצע את השינוי הדרוש שיסייע בעדם. בהתאם למה שחונכו הם הבינו שכל אחד חייב לסמוך אך ורק על עצמו וזו הסיבה אולי שהשתמשו מעט בסיוע שהציעה להם האוניברסיטה.
בעקבות מקרה זה פיתח פרופ' טרייסמן שיטה לאימון סטודנטים באסטרטגיות למידה שכללה: צירוף סטודנטים לקבוצות למידה פעילות, הקניית הרגלי למידה בדגש על למידה קבוצתית, הצגת בעיות קשות, קיום אינטראקציה בלתי רשמית עם מומחה למתמטיקה, שימת דגש על הסברים והבנה והפחתה של זכירה וכישורים טכניים.
שיטה זו נחלה הצלחה רבה הן בקרב הסטודנטים השחורים שיישמו אותה ושאף אימצו את עקרונותיה גם בקורסים אחרים והן בקרב סטודנטים שלמדו לפיה באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב.
המאמר הנ"ל ממחיש כי בשימוש באסטרטגיות למידה יעילות נחשפים הסטודנטים להישגים והצלחות, אשר תורמים לדימוי העצמי שלהם ולאמונה ביכולתם להצליח. כבר מגיל צעיר יש ללמד את התלמידים כיצד ללמוד ולא לשים דגש רק על שינון החומר וזכירתו אלא בעיקר על התאמה והשבחה של החומר הנלמד ורפלקציה, שכן ככל שמקדימים יותר ברכישת אסטרטגיות ללמידה, ההצלחה וההישגים גדולים יותר גם בהמשך הדרך. כאן המקום לשאול האם כיום בבתי הספר, במדינת ישראל ובעולם בכלל, נותנים את הדעת לנושא של אסטרטגיות למידה, בהן מוקנים כישורים וכללי למידה שיסייעו לתלמידים גם בהיותם סטודנטים ?
הרגלי למידה הנהוגים בתיכון לא בהכרח מתאימים ללימודים גבוהים ואפילו יכולים לגרום נזק, כפי שקרה עם הסטודנטים השחורים במקרה שתואר לעיל. שינוי הרגלי למידה הינו דבר קשה ביותר לביצוע מאחר והם מוטמעים כל כך חזק אצל התלמידים. על כן בהוראה יש לתת את הדעת לעניין מהותי זה ולנסות לתת כלים נכונים ורחבים יותר לאסטרטגית למידה, כך שתשמש את התלמידים כבר מגיל צעיר במספר נרחב של תחומי דעת.
כאשר תלמיד רוכש טכניקות למידה, רמת החרדה שלו יורדת ועולה רמת המוטיבציה שלו ללמידה ולהצלחה. הוא מבין כיצד להסיק מסקנות, להיות מעשי ובקורתי ובכך למעשה מתחבר ללמידה ומפיק ממנה את המירב.
בעידן הידע בו אנו מצויים נדרשות מיומנויות וכישורי למידה שונים מבעבר ובאמצעות הנחלת הרגלי למידה נכונים ומותאמים ובתרומת הטכנולוגיה העומדת לרשותנו (במיוחד ( web 2.0 מתאפשרת העמקה והרחבה של אפיקי הלמידה.
אסיים במשפט חכם שאמר קונפוציוס:
למידה ללא מחשבה היא ברכה לבטלה
מקור המאמר: טרייסמן א. (2004). מתן תמיכה ועזרה בלמידה והתיעות בדרכי למידה. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 3. עמ' 20-21.
http://www2.colman.ac.il/al_hagova/1/08Treisman_uri.pdf
במאמר מתואר מקרה שהתחרש בשנות ה-80 באוניברסיטת קליפורניה שבברקלי לפיו סטודנטים שחורים בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך נכשלו בקורסי מבוא בחשבון דיפרנציאלי ואינטגראלי, החיוניים להמשך לימודים במקצועות יוקרתיים כמו: כלכלה, מדעים והנדסה. סיוע שניתן להם מטעם האוניברסיטה לא צלח.
כתוצאה מהכישלון נטשו הסטודנטים הנ"ל את המקצועות המדעיים, אליהם נרשמו, ופנו למקצועות מתחום מדעי החברה והרוח או שפרשו לגמרי מהלימודים באוניברסיטה.
במקביל לסטודנטים השחורים נמצא כי סטודנטים שהיו דור ראשון לסינים-אמריקנים משכבה סוציו-אקונומית נמוכה אף יותר מהסטודנטים השחורים וששפת הדיבור בביתם הייתה סינית – הצטיינו בלימודיהם. חשוב לציין כי מה שאפיין את שאר הסטודנטים הנרשמים היה: תלמידים מצטיינים ובעלי ממוצע ציונים גבוה מאד בבית הספר התיכון בו למדו על כן נתון זה של הסטודנטים הסינים-אמריקנים גרם ל"הרמת גבה".
התופעה נבחנה ונחקרה ע"י פרופ' אורי טרייסמן, מסגל ההוראה, במטרה למצוא דרכים להתגבר עליה. שיטת המחקר שלו כללה שני מרכיבים:
1. סקר בקרב סגל ההוראה על הסיבות לכישלון של התלמידים השחורים- תוצאות הסקר העידו על כך שהסיבה לכישלון לדעת המרצים הייתה עצלנות מצד הסטודנטים, חוסר מוטיבציה ומאמץ ללמידה, חוסר שליטה במתמטיקה הנלמדת בתיכון כלומר: הסטודנטים חסרי רקע מתאים.
2. תצפית במעונות הסטודנטים על סטודנטים שחורים ואחרים בעת למידתם. התצפית ארכה מספר חודשים באמצעות מגורים במעונות הסטודנטים.
ממצאי התצפית סתרו את ממצאי הסקר של סגל ההוראה ודווקא הראו כי הסטודנטים השחורים גילו מוטיבציה גבוהה בלמידה, היו נבונים ובעלי רקע מספיק במתמטיקה מביה"ס התיכון, עבדו קשה מאד על מטלות הקורס ועל החומר הנלמד בו ושהוריהם עודדו אותם להצטיין בלימודיהם באוניברסיטה.
מסקנתו של פרופ' טרייסמן בעקבות מחקרו היתה כי הכישלון של הסטודנטים השחורים נבע מאסטרטגיות למידה לא נכונות. כלומר: אסטרטגיות הלמידה שסייעו להצלחתם בתיכון לא הועילו בלימודיהם באוניברסיטה. אסטרטגיות הלמידה אותן חוו בתיכון היו: שינון בע"פ של נוסחאות, פתרון תרגילי חישוב רבים מאותו סוג, תוך הגעה לתשובה נכונה יחידה. פרופ' טרייסמן ערך סקר נוסף בקרב מורים למתמטיקה בתיכון בארה"ב במטרה להתחקות אחר דרך הוראת ולמידת המתמטיקה בתיכון. התוצאה הייתה כי בלימודי המתמטיקה בתיכון הדגש הוא על תרגול טכני, מבחנים ולמידת עובדות.
הסטודנטים השחורים, בהיותם תלמידי תיכון היו חסרים: אתגרים אינטלקטואלים, חשיבה עצמאית ומקורית במתמטיקה, יכולת כתיבה ביקורתית, יכולת ביצוע אינטגראציה של פרטי מידע, קיום של אינטראקציה יעילה עם חבריהם לכיתה ועם המורה, יכולת לנמק באופן הגיוני ורציף את טיעוניהם. ככאלה היו הסטודנטים השחורים מוגבלים ביכולות הלמידה הנדרשות בלימודים גבוהים. לעומתם הסטודנטים הסינים-אמריקנים השתמשו באסטרטגיות למידה שונות שהתבטאו בלמידה עצמאית משולבת עם למידה קבוצתית בה ניסו לפתור בעיות באופן משותף, סייעו זה לזה בהבנת החומר, כך חקרו לעומק את הנושא הנלמד והפרו אחד את השני בתובנות חדשות, הציגו שאלות למרצה או לסטודנטים ותיקים מהם בעת הצורך.
פרופ' טרייסמן הציע לסטודנטים השחורים לשנות את אסטרטגית הלמידה שלהם בדומה לאסטרטגיות הלמידה של הסטודנטים הסינים-אמריקאים אך שיטות הלמידה אליהן התרגלו היו מושרשים אצלם בצורה כל כך חזקה כך שלא יכלו לבצע את השינוי הדרוש שיסייע בעדם. בהתאם למה שחונכו הם הבינו שכל אחד חייב לסמוך אך ורק על עצמו וזו הסיבה אולי שהשתמשו מעט בסיוע שהציעה להם האוניברסיטה.
בעקבות מקרה זה פיתח פרופ' טרייסמן שיטה לאימון סטודנטים באסטרטגיות למידה שכללה: צירוף סטודנטים לקבוצות למידה פעילות, הקניית הרגלי למידה בדגש על למידה קבוצתית, הצגת בעיות קשות, קיום אינטראקציה בלתי רשמית עם מומחה למתמטיקה, שימת דגש על הסברים והבנה והפחתה של זכירה וכישורים טכניים.
שיטה זו נחלה הצלחה רבה הן בקרב הסטודנטים השחורים שיישמו אותה ושאף אימצו את עקרונותיה גם בקורסים אחרים והן בקרב סטודנטים שלמדו לפיה באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב.
המאמר הנ"ל ממחיש כי בשימוש באסטרטגיות למידה יעילות נחשפים הסטודנטים להישגים והצלחות, אשר תורמים לדימוי העצמי שלהם ולאמונה ביכולתם להצליח. כבר מגיל צעיר יש ללמד את התלמידים כיצד ללמוד ולא לשים דגש רק על שינון החומר וזכירתו אלא בעיקר על התאמה והשבחה של החומר הנלמד ורפלקציה, שכן ככל שמקדימים יותר ברכישת אסטרטגיות ללמידה, ההצלחה וההישגים גדולים יותר גם בהמשך הדרך. כאן המקום לשאול האם כיום בבתי הספר, במדינת ישראל ובעולם בכלל, נותנים את הדעת לנושא של אסטרטגיות למידה, בהן מוקנים כישורים וכללי למידה שיסייעו לתלמידים גם בהיותם סטודנטים ?
הרגלי למידה הנהוגים בתיכון לא בהכרח מתאימים ללימודים גבוהים ואפילו יכולים לגרום נזק, כפי שקרה עם הסטודנטים השחורים במקרה שתואר לעיל. שינוי הרגלי למידה הינו דבר קשה ביותר לביצוע מאחר והם מוטמעים כל כך חזק אצל התלמידים. על כן בהוראה יש לתת את הדעת לעניין מהותי זה ולנסות לתת כלים נכונים ורחבים יותר לאסטרטגית למידה, כך שתשמש את התלמידים כבר מגיל צעיר במספר נרחב של תחומי דעת.
כאשר תלמיד רוכש טכניקות למידה, רמת החרדה שלו יורדת ועולה רמת המוטיבציה שלו ללמידה ולהצלחה. הוא מבין כיצד להסיק מסקנות, להיות מעשי ובקורתי ובכך למעשה מתחבר ללמידה ומפיק ממנה את המירב.
בעידן הידע בו אנו מצויים נדרשות מיומנויות וכישורי למידה שונים מבעבר ובאמצעות הנחלת הרגלי למידה נכונים ומותאמים ובתרומת הטכנולוגיה העומדת לרשותנו (במיוחד ( web 2.0 מתאפשרת העמקה והרחבה של אפיקי הלמידה.
אסיים במשפט חכם שאמר קונפוציוס:
למידה ללא מחשבה היא ברכה לבטלה
מקור המאמר: טרייסמן א. (2004). מתן תמיכה ועזרה בלמידה והתיעות בדרכי למידה. על הגובה: כתב עת לענייני הוראה בחינוך הגבוה, גיליון 3. עמ' 20-21.
יום שלישי, 2 בנובמבר 2010
הסבת אקדמאים להוראה
משרד החינוך חותר להגשים את מדיניות החינוך לפיה לכל בוגרי מדינת ישראל תהיה השכלה תיכונית, אך בפועל יש נשירה מתמדת מבתי הספר ופוחת מספר התלמידים המסיימים את בית ספר התיכון.
במדינת ישראל, המורים הינם הסקטור הגדול ביותר של מקבלי המשכורות מהמדינה ובשל כך יש לה בעיה בהגדלת הוצאותיה לסקטור המורים. יוצא שאם השכר נמוך פחות אנשים מוכשרים מגיעים להוראה. מצב זה גורר הדרדרות במערכת החינוך, שבאה לידי ביטוי במדעים, במתמטיקה, במיומנויות כתיבה ובהישגי התלמידים בכלל.
המדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב זה ולכן הוסכם כי יש להעלות את רמת המורים על מנת שאלו יעלו את רמת הלמידה ואת הישגי התלמידים. בניסיון למצוא פתרון למצבו הרע של החינוך בישראל, נולד הרעיון של הכשרת אקדמאים להוראה (המונהג במדינות המערב בהצלחה רבה). לפי שיטה זו אקדמאים אשר אינם עוסקים במשלח ידם עוברים הסבה להוראה ומשמשים כמורים לכל דבר במערכת החינוך. ישנם גם אקדמאים אשר להם קריירה מבטיחה, אך עושים הסבה להוראה מתוך מניעים ערכיים ורצון להעניק לאחרים מידיעותיהם.
ישנן דעות לכאן ולכאן באשר לשיטת הסבת אקדמאים להוראה:
התומכים טוענים כי:
1. החינוך בישראל סובל מדימוי נמוך בשל תנאי השכר והשחיקה, אך מערכת החינוך הינה מאתגרת ולכן זקוקה למורים בעלי מוטיבציה ואכפתיות שיחשבו באופן יצירתי ויתרמו ממרצם לקידום החינוך. שילוב מורים ממסלול הסבת אקדמאים יוכל לקדם את הדור הבא של ילדי ישראל בהתאם להתפתחויות במאה ה-21.
2. החברה הישראלית עוברת שינויים כלכליים וחברתיים וכתוצאה מכך יש חשיבות מכרעת לאיכות המורים במערכת החינוך. מתוך צורך זה פותחו התכניות להסבת אקדמיים המאפשרות לאנשים איכותיים לעסוק בחינוך ובכך להשפיע לטובה על עתיד החברה.
3. מורים הנמצאים שנים רבות במערכת החינוך לא מעודכנים ולא מכירים את העולם הטכנולוגי ובכך נוצר פער בן הדרך בה התלמידים מעוניינים ללמוד לבין דרך הלמידה בפועל וכן במיומנויות והכישורים הדרושים ל"עולם המחר" – המענה לכך יבוא ממורים צעירים אקדמאים.
4. מערכת החינוך מרוויחה מורים משכילים בעלי מוטיבציה. בפני התלמידים נפתחים אופקים חדשים ודמות המורה האקדמאי הופכת להיות מודל לחיקוי של התלמידים והמורים הופכים למושא הערצה בעיניהם.
5. הסבת אקדמאים להוראה חשובה לא רק בשל המחסור במורים והשחיקה של המורים, הנמצאים במערכת החינוך זמן רב אלא בעיקר בשל המחסור ביוזמה וברוח חדשה.
המתנגדים טוענים כי:
1. התנגדות אנשי החינוך נובעת מהגישה לפיה אסור שבתי הספר יהיו מקום מפלט למפוטרי הייטק ובנוסף נטען כי על מנת להיות מורה נדרש הרבה יותר מהכשרה בת חודשים ספורים. יש מקום לא מבוטל לניסיון שרכשו המורים ולעבודה המעשית רבת השנים שצברו וההתמודדויות השונות עם תלמידים בהיבטים השונים שאינם קשורים דווקא להוראת מקצוע מסוים.
2. יש כעס בקרב מוריה הותיקים של מערכת החינוך על כך שאותם מורים צעירים, שעברו הסבה להוראה וללא הכשרה כשלהם, מקבלים משכורת גבוהה יותר משלהם ועוד יש דרישה וצפייה מהם לסייע לאקדמאים החדשים להשתלב במערכת.
3. לא כל האקדמאים העוברים הסבה הינם חדורי מוטיבציה לתרום למערכת החינוך ועושים זאת מחוסר ברירה. לכן לא יתמידו בעיסוק ההוראה ולא יישארו במערכת החינוך.
4. הסבה מקצועית להוראה של אנשי הייטק הינה הודאה של מדינת ישראל בשני כישלונות: האחד - חוסר יכולת ליצר מקומות עסוקה עבור אנשי הייטק והשני – בהכשרת מורים שכן מעמד המורה מחמיר ונשחק משנה לשנה.
5. שיפור מעמד המורה במדינת ישראל לא יכול לבוא על חשבון קידום מגזר ההייטק והתעשייה.
מתוך כך נשאלת השאלה האם הפתרון המוצע של הסבת אקדמאים להוראה נותן מענה אמיתי למערכת החינוך ?
לדעתי, החתירה למקצועיות והמגמה לקלוט אנשים חזקים לתוך מערכת החינוך הינן נכונות, אך יש ליצור תנאים מתאימים שיאפשרו ליישם זאת בהצלחה, תוך שמירה על מעמדו וכבודו של המורה. יש לחתור לכך שמבין הפונים ללימודי ההוראה יתקבלו הטובים ביותר ולהעלות את רף הקבלה לתחום זה.
במדינת ישראל, המורים הינם הסקטור הגדול ביותר של מקבלי המשכורות מהמדינה ובשל כך יש לה בעיה בהגדלת הוצאותיה לסקטור המורים. יוצא שאם השכר נמוך פחות אנשים מוכשרים מגיעים להוראה. מצב זה גורר הדרדרות במערכת החינוך, שבאה לידי ביטוי במדעים, במתמטיקה, במיומנויות כתיבה ובהישגי התלמידים בכלל.
המדינה לא יכולה להרשות לעצמה מצב זה ולכן הוסכם כי יש להעלות את רמת המורים על מנת שאלו יעלו את רמת הלמידה ואת הישגי התלמידים. בניסיון למצוא פתרון למצבו הרע של החינוך בישראל, נולד הרעיון של הכשרת אקדמאים להוראה (המונהג במדינות המערב בהצלחה רבה). לפי שיטה זו אקדמאים אשר אינם עוסקים במשלח ידם עוברים הסבה להוראה ומשמשים כמורים לכל דבר במערכת החינוך. ישנם גם אקדמאים אשר להם קריירה מבטיחה, אך עושים הסבה להוראה מתוך מניעים ערכיים ורצון להעניק לאחרים מידיעותיהם.
ישנן דעות לכאן ולכאן באשר לשיטת הסבת אקדמאים להוראה:
התומכים טוענים כי:
1. החינוך בישראל סובל מדימוי נמוך בשל תנאי השכר והשחיקה, אך מערכת החינוך הינה מאתגרת ולכן זקוקה למורים בעלי מוטיבציה ואכפתיות שיחשבו באופן יצירתי ויתרמו ממרצם לקידום החינוך. שילוב מורים ממסלול הסבת אקדמאים יוכל לקדם את הדור הבא של ילדי ישראל בהתאם להתפתחויות במאה ה-21.
2. החברה הישראלית עוברת שינויים כלכליים וחברתיים וכתוצאה מכך יש חשיבות מכרעת לאיכות המורים במערכת החינוך. מתוך צורך זה פותחו התכניות להסבת אקדמיים המאפשרות לאנשים איכותיים לעסוק בחינוך ובכך להשפיע לטובה על עתיד החברה.
3. מורים הנמצאים שנים רבות במערכת החינוך לא מעודכנים ולא מכירים את העולם הטכנולוגי ובכך נוצר פער בן הדרך בה התלמידים מעוניינים ללמוד לבין דרך הלמידה בפועל וכן במיומנויות והכישורים הדרושים ל"עולם המחר" – המענה לכך יבוא ממורים צעירים אקדמאים.
4. מערכת החינוך מרוויחה מורים משכילים בעלי מוטיבציה. בפני התלמידים נפתחים אופקים חדשים ודמות המורה האקדמאי הופכת להיות מודל לחיקוי של התלמידים והמורים הופכים למושא הערצה בעיניהם.
5. הסבת אקדמאים להוראה חשובה לא רק בשל המחסור במורים והשחיקה של המורים, הנמצאים במערכת החינוך זמן רב אלא בעיקר בשל המחסור ביוזמה וברוח חדשה.
המתנגדים טוענים כי:
1. התנגדות אנשי החינוך נובעת מהגישה לפיה אסור שבתי הספר יהיו מקום מפלט למפוטרי הייטק ובנוסף נטען כי על מנת להיות מורה נדרש הרבה יותר מהכשרה בת חודשים ספורים. יש מקום לא מבוטל לניסיון שרכשו המורים ולעבודה המעשית רבת השנים שצברו וההתמודדויות השונות עם תלמידים בהיבטים השונים שאינם קשורים דווקא להוראת מקצוע מסוים.
2. יש כעס בקרב מוריה הותיקים של מערכת החינוך על כך שאותם מורים צעירים, שעברו הסבה להוראה וללא הכשרה כשלהם, מקבלים משכורת גבוהה יותר משלהם ועוד יש דרישה וצפייה מהם לסייע לאקדמאים החדשים להשתלב במערכת.
3. לא כל האקדמאים העוברים הסבה הינם חדורי מוטיבציה לתרום למערכת החינוך ועושים זאת מחוסר ברירה. לכן לא יתמידו בעיסוק ההוראה ולא יישארו במערכת החינוך.
4. הסבה מקצועית להוראה של אנשי הייטק הינה הודאה של מדינת ישראל בשני כישלונות: האחד - חוסר יכולת ליצר מקומות עסוקה עבור אנשי הייטק והשני – בהכשרת מורים שכן מעמד המורה מחמיר ונשחק משנה לשנה.
5. שיפור מעמד המורה במדינת ישראל לא יכול לבוא על חשבון קידום מגזר ההייטק והתעשייה.
מתוך כך נשאלת השאלה האם הפתרון המוצע של הסבת אקדמאים להוראה נותן מענה אמיתי למערכת החינוך ?
לדעתי, החתירה למקצועיות והמגמה לקלוט אנשים חזקים לתוך מערכת החינוך הינן נכונות, אך יש ליצור תנאים מתאימים שיאפשרו ליישם זאת בהצלחה, תוך שמירה על מעמדו וכבודו של המורה. יש לחתור לכך שמבין הפונים ללימודי ההוראה יתקבלו הטובים ביותר ולהעלות את רף הקבלה לתחום זה.
יום שלישי, 31 באוגוסט 2010
גדעון סער מוכן לשנת הלימודים החדשה
במסגרת ראיון שנערך ע"י עדי שורץ עם שר החינוך גדעון סער לקראת פתיחת שנת הלימודים תשע"א במוסף "ישראל השבוע" של העיתון "ישראל היום" ב-27.8 הוזכרו שורת רפורמות אותן מתכוון שר החינוך להחיל כבר בשנת הלימודים הקרובה ומטרתן הינה קידום מערכת החינוך.
הבסיס לרפורמות הוא ההנחה שמדינת ישראל מדרדרת מבחינת הישגי מערכת החינוך וזאת עקב משבר ארוך של עשרות שנים, זאת תוך הבנה שיידרש זמן ממושך עד שיושג השיפור.
בין הרפורמות שהוזכרו בראיון היו:
• רפורמת אופק חדש – בין מטרותיה נמנות: שיפור שכר המורים וסיוע לתלמידם חלשים או חזקים בהתאם.
• רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה – כוללת תוספת של משאבים ותקציבים על מנת לקלוט חוקרים צעירים ולמנוע את "בריחתם" לחו"ל. תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה ייקבע בהתאם למצוינות במחקר ובהוראה.
• חיזוק איכות כח האדם בהוראה – יתבטא בשילוב של אנשי היי-טק בהוראה וכן תואר שני כמסלול הכשרה להוראה (אשר יחליף את לימודי התואר הראשון בחינוך).
• תגמול בתי ספר מצטיינים בהתאם לעמידה בהישגים לימודיים, חברתיים וערכיים – שילוב של מדדים שעל פיהם יקבעו בתי ספר מצטיינים כגון: זכאות לתעודת בגרות ובגרות איכותית, מניעת נשירה ושוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, גיוס לצה"ל. הכוונה היא להסתכל על עקומת השיפור של כל בית ספר ולא להשוות בין בתי ספר חזקים ולחלשים. התגמול יתחלק לשיפור התשתית בבית הספר והחלק הארי ממנו למשכורת 13 לכלל עובדי בית הספר.
• הורדת האלימות בבתי הספר – מופעלות תוכניות מטעם משרד החינוך למניעת האלימות בבתי הספר וליצירת אקלים בית ספרי חיוב. זאת באמצעות שילוב של הצבת גבולות ודיאלוג עם התלמידים. נעשה תיקון בחוק זכויות התלמיד כך שבמקרים של אלימות קיצונית ניתן יהיה להרחיק תלמיד לצמיתות וכן תהיה החמרה בענישה. בכך למעשה ניתן גיבוי למנהלים ולמורים.
• השקעה של 420 מליון שקלים לצורך התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 – לפי שר החינוך: "המטרה לשלב את הטכנולוגיה בשירות ההוראה. כשמורה מדבר על גוף האדם הוא יכול להראות על מה הוא מדבר לתלמידים. או בשיעור אזרחות, אם הוא מדבר על קריאה שנייה ושלישית, הוא יכול מיד להראות לתלמידים על מסך את מליאת הכנסת. אלה דברים חשובים מאד מבחינת האינטראקטיביות ומבחינת היכולת לשמור על הקשב והריכוז של התלמידים."
לדעתי, הדוגמאות הנ"ל ממחישות ומדגישות את החיוניות של שילוב מושכל של הטכנולוגיה במערכת החינוך. עצם ההפנמה שאנו נמצאים בעידן שונה ושעלינו להתאים את מערכת החינוך אליו, הינו דבר חשוב ומהווה בסיס לשינויים חיוביים במערכת החינוך.
בראיון מזכיר שר החינוך כי במדינת ישראל הסביבה הלימודית המתוקשבת מפגרת מאחור ולכן החל מינואר 2011 תעשה פריסת תשתיות תקשוב בבתי הספר היסודיים בצפון הארץ ובדרומה, בנוסף יהיה פיתוח של תכניות לימודים מותאמות ורלוונטיות וכן הכשרת מורים.
מכלול של שלושת המרכיבים הנ"ל תשתיות, תכניות לימודים רלוונטיות והכשרת מורים, מעיד על כך שנעשתה חשיבה מקיפה באשר להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. פריסת תשתיות והכנסת מחשבים ולוחות חכמים לבתי הספר אינם מועילים לבדם ללא פיתוח תכניות לימודים רלוונטיות ושינוי פדגוגי מושכל כשהכשרת המורים היא כמובן חלק בלתי נפרד מכך.
יש למנף את המצב בו ההבנה של צורך בשינוי במערכת החינוך בא מלמעלה ולרתום לו את השינוי שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום לטובת המערכת ולעמול יחד למערכת חינוך משופרת ואיכותית.
לסיכום מסכימה עם קביעתו של שר החינוך כי:
"מצבה הקשה של מערכת החינוך במדינה קטנה ונטולת משאבים כישראל הוא איום אסטרטגי-קיומי ... המשאב האנושי הוא עדיין הדבר הכי חשוב שיש לנו. הקיום שלנו כמדינה מבוסס על היתרון האיכותי שלנו, ושמירה עליו היא עניין אסטרטגי."
הבסיס לרפורמות הוא ההנחה שמדינת ישראל מדרדרת מבחינת הישגי מערכת החינוך וזאת עקב משבר ארוך של עשרות שנים, זאת תוך הבנה שיידרש זמן ממושך עד שיושג השיפור.
בין הרפורמות שהוזכרו בראיון היו:
• רפורמת אופק חדש – בין מטרותיה נמנות: שיפור שכר המורים וסיוע לתלמידם חלשים או חזקים בהתאם.
• רפורמה במערכת ההשכלה הגבוהה – כוללת תוספת של משאבים ותקציבים על מנת לקלוט חוקרים צעירים ולמנוע את "בריחתם" לחו"ל. תקצוב המוסדות להשכלה גבוהה ייקבע בהתאם למצוינות במחקר ובהוראה.
• חיזוק איכות כח האדם בהוראה – יתבטא בשילוב של אנשי היי-טק בהוראה וכן תואר שני כמסלול הכשרה להוראה (אשר יחליף את לימודי התואר הראשון בחינוך).
• תגמול בתי ספר מצטיינים בהתאם לעמידה בהישגים לימודיים, חברתיים וערכיים – שילוב של מדדים שעל פיהם יקבעו בתי ספר מצטיינים כגון: זכאות לתעודת בגרות ובגרות איכותית, מניעת נשירה ושוב תלמידים בעלי צרכים מיוחדים, גיוס לצה"ל. הכוונה היא להסתכל על עקומת השיפור של כל בית ספר ולא להשוות בין בתי ספר חזקים ולחלשים. התגמול יתחלק לשיפור התשתית בבית הספר והחלק הארי ממנו למשכורת 13 לכלל עובדי בית הספר.
• הורדת האלימות בבתי הספר – מופעלות תוכניות מטעם משרד החינוך למניעת האלימות בבתי הספר וליצירת אקלים בית ספרי חיוב. זאת באמצעות שילוב של הצבת גבולות ודיאלוג עם התלמידים. נעשה תיקון בחוק זכויות התלמיד כך שבמקרים של אלימות קיצונית ניתן יהיה להרחיק תלמיד לצמיתות וכן תהיה החמרה בענישה. בכך למעשה ניתן גיבוי למנהלים ולמורים.
• השקעה של 420 מליון שקלים לצורך התאמת מערכת החינוך למאה ה-21 – לפי שר החינוך: "המטרה לשלב את הטכנולוגיה בשירות ההוראה. כשמורה מדבר על גוף האדם הוא יכול להראות על מה הוא מדבר לתלמידים. או בשיעור אזרחות, אם הוא מדבר על קריאה שנייה ושלישית, הוא יכול מיד להראות לתלמידים על מסך את מליאת הכנסת. אלה דברים חשובים מאד מבחינת האינטראקטיביות ומבחינת היכולת לשמור על הקשב והריכוז של התלמידים."
לדעתי, הדוגמאות הנ"ל ממחישות ומדגישות את החיוניות של שילוב מושכל של הטכנולוגיה במערכת החינוך. עצם ההפנמה שאנו נמצאים בעידן שונה ושעלינו להתאים את מערכת החינוך אליו, הינו דבר חשוב ומהווה בסיס לשינויים חיוביים במערכת החינוך.
בראיון מזכיר שר החינוך כי במדינת ישראל הסביבה הלימודית המתוקשבת מפגרת מאחור ולכן החל מינואר 2011 תעשה פריסת תשתיות תקשוב בבתי הספר היסודיים בצפון הארץ ובדרומה, בנוסף יהיה פיתוח של תכניות לימודים מותאמות ורלוונטיות וכן הכשרת מורים.
מכלול של שלושת המרכיבים הנ"ל תשתיות, תכניות לימודים רלוונטיות והכשרת מורים, מעיד על כך שנעשתה חשיבה מקיפה באשר להתאמת מערכת החינוך למאה ה-21. פריסת תשתיות והכנסת מחשבים ולוחות חכמים לבתי הספר אינם מועילים לבדם ללא פיתוח תכניות לימודים רלוונטיות ושינוי פדגוגי מושכל כשהכשרת המורים היא כמובן חלק בלתי נפרד מכך.
יש למנף את המצב בו ההבנה של צורך בשינוי במערכת החינוך בא מלמעלה ולרתום לו את השינוי שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים לתרום לטובת המערכת ולעמול יחד למערכת חינוך משופרת ואיכותית.
לסיכום מסכימה עם קביעתו של שר החינוך כי:
"מצבה הקשה של מערכת החינוך במדינה קטנה ונטולת משאבים כישראל הוא איום אסטרטגי-קיומי ... המשאב האנושי הוא עדיין הדבר הכי חשוב שיש לנו. הקיום שלנו כמדינה מבוסס על היתרון האיכותי שלנו, ושמירה עליו היא עניין אסטרטגי."
יום שלישי, 17 באוגוסט 2010
קו השבר
בכתבה בשם "קו השבר" מאת: תמר טרבלסי-חדד שהתפרסמה במוסף "24 שעות" של העיתון "ידיעות אחרונות" מה-21.7.10 מדובר על תלמידים מצטיינים שייצגו את ישראל באולימפיאדת המתמטיקה הבינלאומית, שהתקיימה באסטנה שבקזחסטאן בתחילת חודש יולי וזכו במקום ה-53 מתוך 96 נבחרות שהשתתפו. (הכתבה לא הועלתה לרשת)
ישראל משתתפת באולימפיאדה למתמטיקה משנת 1979 ובשנה זו זכתה במקום ה-17 ובשנת 2000 אף הגיעה למקום ה-11 המכובד. מאז החלה נסיגה בהישגי הנבחרת הישראלית כך שבשנת 2005 מוקמה ישראל במקום ה-30 ובשנת 2007 במקום ה-50.
הישגיהם של תלמידי ישראל נמוכים ביחס לממוצע במדינות מפותחות ומצויים בירידה זאת רואים בתוצאות מבחן פיזה, שהוא מבחן הישגים השוואתי שנערך על ידי ארגון המדינות המפותחות (OECD).
במבחן נבדקת רמת התלמידים בשלושה תחומים, מדעים קריאה ומתמטיקה. המבחן נערך למדגם של כמה אלפי תלמידים בחטיבה העליונה בכל אחת מהמדינות החברות בארגון.
מדו"ח תוצאות המבחנים עולה שתלמידי ישראל רחוקים מממוצע ההישגים של תלמידי המדינות החברות בארגון המדינות המפותחות בשלושת המקצועות שנבדקו: במדעים ב-46 נקודות, בקריאה ב-53 נקודות ובמתמטיקה ב-56 נקודות.
הירידה בהישגים לדעת פרופ' שי גירון מאוניברסיטת חיפה, העומד בראש הנבחרות, נעוצה בכך ש:" לתלמידי ישראל חסר ידע בסיסי במתמטיקה והרגלי למידה ראויים, שלא לדבר על הכשרה בהתמודדות עם חומרים מתקדמים. כאן בהחלט אנו לוקים בחסר".
ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במקצוע המתמטיקה הובילו להקמת ועדות שתפקידן היה לשנות מצב זה ובהמלצותיהן אף שונו שיטות לימוד של מקצוע המתמטיקה וניתן חופש בחירה לבתי הספר מתוך 6 שיטות שהוסכם שהן טובות ביותר. בנוסף לכך הושקעו משאבים.
לדעת פרופ' שמואל איצקוביץ', ראש החוג למדעי המחשב במסלול האקדמי של המכללה למנהל, "איכות לימודי המתמטיקה ירדה בעשרות השנים האחרונות בצורה דרמטית... רמת חמש היחידות במתמטיקה היא בערך ברמת המגמה הספרותית של לפני 30 שנה, והיא רחוקה מרמת המתמטיקה שהייתה נהוגה אז במגמות הריאליות."
פרופ' איצקוביץ' לא היה מופתע מההישגים הנמוכים של הנבחרת הישראלית באולימפיאדת המתמטיקה – לשיטתו "הבעיה המרכזית הינה שהלמידה טכנית ולא מודדת חשיבה לוגית עצמית. התוכניות שכיוונו להעלאת החשיבה המתמטית הוצאו מתוכניות הלימודים לבגרות." הפתרון המוצע על ידו הינו: "צריך לחזור לשיטות הישנות שבעזרתן לימדנו בעבר את הקוריאנים ומדינות אחרות שכיום מגיעות למקומות הראשונים בתחרויות הבינלאומיות. כיום מלמדים אצלנו בשביל תעודת הבגרות בלבד, שגם רמתה יורדת ולכן התוצאה היא לימוד מתמטיקה טכנית. יש מחסור בשעות לימוד ובאיכות הוראת המקצוע בבתי הספר היסודיים. המורים מלמדים לחשוב כמו רובוטים, ועם הבסיס הרע הזה התלמידים מגיעים לתיכונים".
לעומת פרופ' איצקוביץ', פרופ' רוזה לייקין, מתמטיקאית ומומחית לחינוך מתמטי מביה"ס לחינוך באוניברסיטת חיפה, סבורה שאנו במגמת עלייה: " בשנים האחרונות ישנה השקעה בתלמידים מחוננים ומצטיינים וניתן מענה גם לקצה השני, של תלמידים חלשים. "חבל שישראל סיימה את אולימפיאדת המתמטיקה במיקום נמוך, אבל אי אפשר להסיק מכך שהמצב בארץ גרוע, להשפיל מערכת שלמה ולהאשים את המורים." "יש לנו חכמים שאותם ניתן למצוא בפרויקטים ייחודיים כמו תלפיות... מי שלומדים במקומות הללו הם תוצר של מערכת החינוך ומדובר בתלמידים מעולים... יש מקום לשיפור רמת המתמטיקה ושי הרבה מה לעשות, אבל לא הכל שחור."
פרופ' יאיר קארו, מתמטיקאי וראש המכללה האקדמית לחינוך "אורנים", מציע פתרון מהפכני למצב של הידרדרות ברמת לימודי המתמטיקה בישראל. לדעתו "מערכת החינוך מתקשה לקדם את קבוצת האיכות ומצד שני לסגור פערים באופן יעיל ומהיר עם המתקשים. צריך ללמד את המקצוע ברמה בסיסית עד כיתה ט' בלבד. לא כולם חייבים ללמוד מתמטיקה ואת המאמץ יש להשקיע בתלמידם שהתחום מתאים להם ומעניין אותם. מי שלימודי המדעים אינם מדברם אליו יכול התפתח בתחומי התרבות וההומניסטיקה."
תגובת משרד החינוך לנאמר בכתבה היא שאכן יש ירידה בהישגים במתמטיקה בעשורים האחרונים ומתוך ידיעה זו משרד החינוך מפעיל תוכניות ממוקדות הכוללות: הוספת שעות לימוד ושדרוג תוכניות. בנוסף הוגדרו סטנדרטים ויעדים ברורים. כמו כן, משרד החינוך דחה את הטענות לפיהן הלמידה מתמקדת בטכניקה בלבד.
כשקראתי את הכתבה נזכרתי בחלק מן הנושאים אותם למדנו בקורס סוגיות במדיניות החינוך בסמסטר קודם- המאפיינים של שלושת הגלים של מדיניות החינוך. הגל הראשון התאפיין ב"ילד במרכז" ובגיוון מקצועות לימוד. הגל השני שהוא הגל הדומיננטי שתקע יתדות חזקות בכל הקשור למדיניות החינוך והמאופיין בסטנדרטיזציה וחתירה להישגים - מה שהוביל לצמצום מקצועות הלימוד. הגל השלישי הינו הגל הנוכחי בו יש רצון לחזור לתפיסת "הילד במרכז" כשהתלמיד חוקר ומעבד ידע, לגוון במקצועות הלימוד אך תוך שימוש בטכנולוגיה, המאפשרת למידה בקצב אישי תוך יצירת אתגרי למידה לתלמידים חזקים.
מתוך הדעות השונות שהוצגו לעיל עולה מחד גישת הסטנדרטים לפיה, הסטנדרטים הם אמצעי לשיפור החינוך ולקידום הישגי התלמידים כמו כן השליטה בסטנדרטים מבטיחה את בסיס הידע הנחוץ לתלמיד כדי להמשיך ולהצליח בעתיד. גישה זו מאופיינת באחידות בתכנית הלימודים ובקביעת סטנדרטים אחידים להוראה וללמידה. מאידך, קיימת הגישה לפיה תכנית הלימודים צריכה להיות מגוונת כך שתתאים לרובד רחב של תלמידים.
אני סבורה כי בדבריו של פרופ' איצקוביץ יש ממש. הלימודים ממוקדים להצלחה בבגרות ומקצוע המתמטיקה הוא רק דוגמא אחת של מקצוע הנלמד בצורה טכנית.
כמו כן מסכימה עם דבריו של פרופ' קארו המציע תכנית לימודים מגוונת בה כל תלמיד ימצא את מקומו בתחום המעניין אותו ובו יוכל להתפתח.
בעיני, העיקרון המנחה צריך להיות לא האם לקבוע סטנדרטים אלא אלו סטנדרטים לקבוע וכיצד לקבוע אותם.
שימוש מושכל בטכנולוגיה בעידן בו אנו חווים את מהפיכת הידע והתקשורת יצור חלון הזדמנויות ללמידה ולהוראה נכונים יותר, המתאימים לבוגר הצריך להתמודד עם אתגרי המאה ה-21.
ישראל משתתפת באולימפיאדה למתמטיקה משנת 1979 ובשנה זו זכתה במקום ה-17 ובשנת 2000 אף הגיעה למקום ה-11 המכובד. מאז החלה נסיגה בהישגי הנבחרת הישראלית כך שבשנת 2005 מוקמה ישראל במקום ה-30 ובשנת 2007 במקום ה-50.
הישגיהם של תלמידי ישראל נמוכים ביחס לממוצע במדינות מפותחות ומצויים בירידה זאת רואים בתוצאות מבחן פיזה, שהוא מבחן הישגים השוואתי שנערך על ידי ארגון המדינות המפותחות (OECD).
במבחן נבדקת רמת התלמידים בשלושה תחומים, מדעים קריאה ומתמטיקה. המבחן נערך למדגם של כמה אלפי תלמידים בחטיבה העליונה בכל אחת מהמדינות החברות בארגון.
מדו"ח תוצאות המבחנים עולה שתלמידי ישראל רחוקים מממוצע ההישגים של תלמידי המדינות החברות בארגון המדינות המפותחות בשלושת המקצועות שנבדקו: במדעים ב-46 נקודות, בקריאה ב-53 נקודות ובמתמטיקה ב-56 נקודות.
הירידה בהישגים לדעת פרופ' שי גירון מאוניברסיטת חיפה, העומד בראש הנבחרות, נעוצה בכך ש:" לתלמידי ישראל חסר ידע בסיסי במתמטיקה והרגלי למידה ראויים, שלא לדבר על הכשרה בהתמודדות עם חומרים מתקדמים. כאן בהחלט אנו לוקים בחסר".
ההישגים הנמוכים של תלמידי ישראל במקצוע המתמטיקה הובילו להקמת ועדות שתפקידן היה לשנות מצב זה ובהמלצותיהן אף שונו שיטות לימוד של מקצוע המתמטיקה וניתן חופש בחירה לבתי הספר מתוך 6 שיטות שהוסכם שהן טובות ביותר. בנוסף לכך הושקעו משאבים.
לדעת פרופ' שמואל איצקוביץ', ראש החוג למדעי המחשב במסלול האקדמי של המכללה למנהל, "איכות לימודי המתמטיקה ירדה בעשרות השנים האחרונות בצורה דרמטית... רמת חמש היחידות במתמטיקה היא בערך ברמת המגמה הספרותית של לפני 30 שנה, והיא רחוקה מרמת המתמטיקה שהייתה נהוגה אז במגמות הריאליות."
פרופ' איצקוביץ' לא היה מופתע מההישגים הנמוכים של הנבחרת הישראלית באולימפיאדת המתמטיקה – לשיטתו "הבעיה המרכזית הינה שהלמידה טכנית ולא מודדת חשיבה לוגית עצמית. התוכניות שכיוונו להעלאת החשיבה המתמטית הוצאו מתוכניות הלימודים לבגרות." הפתרון המוצע על ידו הינו: "צריך לחזור לשיטות הישנות שבעזרתן לימדנו בעבר את הקוריאנים ומדינות אחרות שכיום מגיעות למקומות הראשונים בתחרויות הבינלאומיות. כיום מלמדים אצלנו בשביל תעודת הבגרות בלבד, שגם רמתה יורדת ולכן התוצאה היא לימוד מתמטיקה טכנית. יש מחסור בשעות לימוד ובאיכות הוראת המקצוע בבתי הספר היסודיים. המורים מלמדים לחשוב כמו רובוטים, ועם הבסיס הרע הזה התלמידים מגיעים לתיכונים".
לעומת פרופ' איצקוביץ', פרופ' רוזה לייקין, מתמטיקאית ומומחית לחינוך מתמטי מביה"ס לחינוך באוניברסיטת חיפה, סבורה שאנו במגמת עלייה: " בשנים האחרונות ישנה השקעה בתלמידים מחוננים ומצטיינים וניתן מענה גם לקצה השני, של תלמידים חלשים. "חבל שישראל סיימה את אולימפיאדת המתמטיקה במיקום נמוך, אבל אי אפשר להסיק מכך שהמצב בארץ גרוע, להשפיל מערכת שלמה ולהאשים את המורים." "יש לנו חכמים שאותם ניתן למצוא בפרויקטים ייחודיים כמו תלפיות... מי שלומדים במקומות הללו הם תוצר של מערכת החינוך ומדובר בתלמידים מעולים... יש מקום לשיפור רמת המתמטיקה ושי הרבה מה לעשות, אבל לא הכל שחור."
פרופ' יאיר קארו, מתמטיקאי וראש המכללה האקדמית לחינוך "אורנים", מציע פתרון מהפכני למצב של הידרדרות ברמת לימודי המתמטיקה בישראל. לדעתו "מערכת החינוך מתקשה לקדם את קבוצת האיכות ומצד שני לסגור פערים באופן יעיל ומהיר עם המתקשים. צריך ללמד את המקצוע ברמה בסיסית עד כיתה ט' בלבד. לא כולם חייבים ללמוד מתמטיקה ואת המאמץ יש להשקיע בתלמידם שהתחום מתאים להם ומעניין אותם. מי שלימודי המדעים אינם מדברם אליו יכול התפתח בתחומי התרבות וההומניסטיקה."
תגובת משרד החינוך לנאמר בכתבה היא שאכן יש ירידה בהישגים במתמטיקה בעשורים האחרונים ומתוך ידיעה זו משרד החינוך מפעיל תוכניות ממוקדות הכוללות: הוספת שעות לימוד ושדרוג תוכניות. בנוסף הוגדרו סטנדרטים ויעדים ברורים. כמו כן, משרד החינוך דחה את הטענות לפיהן הלמידה מתמקדת בטכניקה בלבד.
כשקראתי את הכתבה נזכרתי בחלק מן הנושאים אותם למדנו בקורס סוגיות במדיניות החינוך בסמסטר קודם- המאפיינים של שלושת הגלים של מדיניות החינוך. הגל הראשון התאפיין ב"ילד במרכז" ובגיוון מקצועות לימוד. הגל השני שהוא הגל הדומיננטי שתקע יתדות חזקות בכל הקשור למדיניות החינוך והמאופיין בסטנדרטיזציה וחתירה להישגים - מה שהוביל לצמצום מקצועות הלימוד. הגל השלישי הינו הגל הנוכחי בו יש רצון לחזור לתפיסת "הילד במרכז" כשהתלמיד חוקר ומעבד ידע, לגוון במקצועות הלימוד אך תוך שימוש בטכנולוגיה, המאפשרת למידה בקצב אישי תוך יצירת אתגרי למידה לתלמידים חזקים.
מתוך הדעות השונות שהוצגו לעיל עולה מחד גישת הסטנדרטים לפיה, הסטנדרטים הם אמצעי לשיפור החינוך ולקידום הישגי התלמידים כמו כן השליטה בסטנדרטים מבטיחה את בסיס הידע הנחוץ לתלמיד כדי להמשיך ולהצליח בעתיד. גישה זו מאופיינת באחידות בתכנית הלימודים ובקביעת סטנדרטים אחידים להוראה וללמידה. מאידך, קיימת הגישה לפיה תכנית הלימודים צריכה להיות מגוונת כך שתתאים לרובד רחב של תלמידים.
אני סבורה כי בדבריו של פרופ' איצקוביץ יש ממש. הלימודים ממוקדים להצלחה בבגרות ומקצוע המתמטיקה הוא רק דוגמא אחת של מקצוע הנלמד בצורה טכנית.
כמו כן מסכימה עם דבריו של פרופ' קארו המציע תכנית לימודים מגוונת בה כל תלמיד ימצא את מקומו בתחום המעניין אותו ובו יוכל להתפתח.
בעיני, העיקרון המנחה צריך להיות לא האם לקבוע סטנדרטים אלא אלו סטנדרטים לקבוע וכיצד לקבוע אותם.
שימוש מושכל בטכנולוגיה בעידן בו אנו חווים את מהפיכת הידע והתקשורת יצור חלון הזדמנויות ללמידה ולהוראה נכונים יותר, המתאימים לבוגר הצריך להתמודד עם אתגרי המאה ה-21.
יום שלישי, 10 באוגוסט 2010
גלובליזציה של החינוך
אחד הנושאים הנלמדים במסגרת הקורס תקשוב החינוך: היבטים בינ"ל, הינו גלובליזציה ותקשוב החינוך.
הגלובליזציה נוגעת למספר תחומים כשהרווח ביניהם הוא התחום הכלכלי. יחד עם זאת, היא מהווה גורם משפיע, שלא ניתן להתעלם ממנו, על מדיניות ושיטת החינוך.
גלובליזציה מתאפיינת בתחרות עולמית, בתאגידים בינלאומיים ובמעבר הון חופשי ממדינה למדינה.
תהליך הגלובליזציה הוא בלתי הפיך ובשל כך משליך על ההחלטות המתקבלות בתחומים שונים ובהם כמובן בחינוך.
העידן הגלובלי מאופיין בשינויים כלכליים ובשינויים פסיכולוגיים-תפיסתיים. קיים בלבול ותסכול בין הרצון מחד לחיות בכפר הגלובלי ולהיות אזרחי העולם ומאידך, להרגיש שייכות מקומית לאומית. במצב זה נוצר מתח בין מסורת וערכים לבין התחדשות.
מהפיכת הידע הובילה לחדירת כלכלת שוק קפיטליסטי להרבה מדינות בעולם. בעידן הידע, איכות החינוך היא המפתח להכשרת כח עבודה שיוכשר ושיהיה חלק מהכלכלה הגלובלית ומהצמיחה. לכן יש לדאוג ליצירת אפקטיביות ויעילות של החינוך.
מכאן נובעת התפיסה הגורסת כי רק כוחות שוק יכולים להבטיח יצירה של אפקטיביות ויעילות בחינוך באמצעות אימוץ של דפוסי חשיבה עסקיים. בכך למעשה מצטמצם תפקיד המדינה/"הלאום" והחינוך מתאים עצמו לתהליך הגלובליזציה וכי יש לחנך גם לזהות גלובלית ולא רק לזהות לאומית.
על התלמידים להתחנך לעידן הגלובליזציה שהוא הכח הכלכלי, הפוליטי והתרבותי השולט כיום בעולם. החשיבות של הרב-לאומיות גוברת ולכן נדרשת מערכת החינוך לגלות הבנה רב-תרבותית. לפי תפיסה זו מערכת החינוך צריכה להתבסס על סטנדרטים אוניברסאליים, על אחידות ושיתופיות.
מאידך קיימת התפיסה הגורסת כי יש לשמור על תפקיד המדינה/"הלאום" כדומיננטי בחינוך ולהדגיש דווקא את הגיוון ולא את הסטנדרטים האוניברסאליים. לפי גישה זו הנכונות לקבל רב-תרבותיות אינה מחייבת בהכרח לוותר על הזהות הלאומית התרבותית ועל ערכי המוסר והמסורת הייחודית.
התקשוב מאפשר להגיע לעולם הגדול בקלות, להיות חלק מ"הכפר הגלובלי" ולחלוק עמו תובנות חדשות.
האתגר של יישומי הטכנולוגיה הדיגיטאלית מואץ ע"י הגלובליזציה.
המיומנויות הנדרשות להצלחה במשק הגלובלי ושעליהן יש לתת את הדגש במערכת החינוך הן:
- שת"פ בתוך צוותים ובין תרבויות
- פתרון בעיות כולל בין-אישיות
- אוריינות טכנולוגית
- נכונות ליזום, ליטול סיכונים
- חשיבה יצירתית
אני חושבת כי יש לשלב בין שתי התפיסות מאחר ויש חשיבות גדולה וערך עליון ללאומיות, שלא ניתן לוותר עליה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעידן הגלובליזציה בו אנו מצויים ומכך שתקשוב מאפשר בקלות יחסית ליצור קהילה לומדת גלובלית כשלגבולות הפיזיים אין משמעות. ההתעלמות מהגלובליזציה הינה טמינת הראש בחול, אך ללא הדגשת תכנים פדגוגיים ייחודיים ברמה הלאומית ניסיון הגלובליזציה יהיה עקר, שכן מטרת החינוך הינה לפתח אצל התלמידים כישרונות ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם וכן להשיג יעדים אישיים, לאומיים ועולמיים.
הגלובליזציה נוגעת למספר תחומים כשהרווח ביניהם הוא התחום הכלכלי. יחד עם זאת, היא מהווה גורם משפיע, שלא ניתן להתעלם ממנו, על מדיניות ושיטת החינוך.
גלובליזציה מתאפיינת בתחרות עולמית, בתאגידים בינלאומיים ובמעבר הון חופשי ממדינה למדינה.
תהליך הגלובליזציה הוא בלתי הפיך ובשל כך משליך על ההחלטות המתקבלות בתחומים שונים ובהם כמובן בחינוך.
העידן הגלובלי מאופיין בשינויים כלכליים ובשינויים פסיכולוגיים-תפיסתיים. קיים בלבול ותסכול בין הרצון מחד לחיות בכפר הגלובלי ולהיות אזרחי העולם ומאידך, להרגיש שייכות מקומית לאומית. במצב זה נוצר מתח בין מסורת וערכים לבין התחדשות.
מהפיכת הידע הובילה לחדירת כלכלת שוק קפיטליסטי להרבה מדינות בעולם. בעידן הידע, איכות החינוך היא המפתח להכשרת כח עבודה שיוכשר ושיהיה חלק מהכלכלה הגלובלית ומהצמיחה. לכן יש לדאוג ליצירת אפקטיביות ויעילות של החינוך.
מכאן נובעת התפיסה הגורסת כי רק כוחות שוק יכולים להבטיח יצירה של אפקטיביות ויעילות בחינוך באמצעות אימוץ של דפוסי חשיבה עסקיים. בכך למעשה מצטמצם תפקיד המדינה/"הלאום" והחינוך מתאים עצמו לתהליך הגלובליזציה וכי יש לחנך גם לזהות גלובלית ולא רק לזהות לאומית.
על התלמידים להתחנך לעידן הגלובליזציה שהוא הכח הכלכלי, הפוליטי והתרבותי השולט כיום בעולם. החשיבות של הרב-לאומיות גוברת ולכן נדרשת מערכת החינוך לגלות הבנה רב-תרבותית. לפי תפיסה זו מערכת החינוך צריכה להתבסס על סטנדרטים אוניברסאליים, על אחידות ושיתופיות.
מאידך קיימת התפיסה הגורסת כי יש לשמור על תפקיד המדינה/"הלאום" כדומיננטי בחינוך ולהדגיש דווקא את הגיוון ולא את הסטנדרטים האוניברסאליים. לפי גישה זו הנכונות לקבל רב-תרבותיות אינה מחייבת בהכרח לוותר על הזהות הלאומית התרבותית ועל ערכי המוסר והמסורת הייחודית.
התקשוב מאפשר להגיע לעולם הגדול בקלות, להיות חלק מ"הכפר הגלובלי" ולחלוק עמו תובנות חדשות.
האתגר של יישומי הטכנולוגיה הדיגיטאלית מואץ ע"י הגלובליזציה.
המיומנויות הנדרשות להצלחה במשק הגלובלי ושעליהן יש לתת את הדגש במערכת החינוך הן:
- שת"פ בתוך צוותים ובין תרבויות
- פתרון בעיות כולל בין-אישיות
- אוריינות טכנולוגית
- נכונות ליזום, ליטול סיכונים
- חשיבה יצירתית
אני חושבת כי יש לשלב בין שתי התפיסות מאחר ויש חשיבות גדולה וערך עליון ללאומיות, שלא ניתן לוותר עליה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מעידן הגלובליזציה בו אנו מצויים ומכך שתקשוב מאפשר בקלות יחסית ליצור קהילה לומדת גלובלית כשלגבולות הפיזיים אין משמעות. ההתעלמות מהגלובליזציה הינה טמינת הראש בחול, אך ללא הדגשת תכנים פדגוגיים ייחודיים ברמה הלאומית ניסיון הגלובליזציה יהיה עקר, שכן מטרת החינוך הינה לפתח אצל התלמידים כישרונות ולממש את הפוטנציאל הגלום בהם וכן להשיג יעדים אישיים, לאומיים ועולמיים.
יום רביעי, 4 באוגוסט 2010
ניהול ידע בארגון
בעידן המידע אנו עדים לשינוי בתרבות הארגונית הכולל בתוכו את נושא ניהול הידע.
בעבר הידע הועבר ע"י התנסות ולא כמידע, אך כיום ניהול הידע מועבר בדרכים רבות הן באמצעות שיתוף במידע והן באמצעות התנסות משותפת.
מטרתו של הארגון היא שהידע יגיע לעובדים ויעצים את יכולותיהם ובעזרת ניהול ידע תהיה התייעלות לארגון. בנוסף השימוש היצירתי במידע יוביל ליצירת ערך חדש ורב לארגון.
עידן המידע חושף את העובדים לכמויות עצומות של מידע דרכו הם צוברים ידע רב. כל זאת דורש מיומנויות של מהירות עיבוד הנתונים, זיהוי והפרדה בין עיקר לטפל, הפקת הידע הרלוונטי והחשוב לארגון.
ניהול ידע כולל בתוכו את הידע הקיים ואת הידע החדש של הארגון מתוך מטרה לסייע לעבודה השוטפת של הארגון.
הנושא של ניהול ידע בעידן המידע, תופש מקום נרחב ועקב כך נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לעיבוד המידע. השימוש באינטרנט ולניהול ידע הוא משמעותי. לדוגמא: המידע נאגר באמצעות שבבים זעירים ללא צורך בחדרי ספריות גדולים המיועדים לכך.
הגישה המתהווה של ניהול ידע בארגון, שמה את הדגש הן על צבירתו והן על השנוי המערכתי הדרוש בשל כך, שכן בעבר ידע שהיה קיים אצל מספר מצומצם של עובדים, הופך להיות נחלת הכלל.
קיימים כלים ומנגנונים שונים ומגוונים לניהול ידע בארגון, אותם יש להטמיע בתרבות הארגונית. דרכים לניהול ידע בארגון יכולים לבוא לידי ביטוי ע"י בניית פורטל שבו יאורגנו נתונים ומידע חיוני; נגישות לידע באופן תמציתי, מובנה ונח; אפשרות של שיתוף בידע באמצעות ניהול מסמכים נכון ומתאים לארגון; יצירת ידע חדש על בסיס הצלחות וניתוחן; צוות חשיבה יצירתית שמטרתו לפתח שיטות לפיתוח הידע שבארגון.
הכלים הטכנולוגיים בהם משתמשים צריכים להיות מותאמים לצרכי ולאופי הארגון לדוגמא: שימוש בבלוג ככלי לצבירת ידע ממומחים, דרכו דנים בצרכים משותפים או בשימוש ב"ויקי" כמנוף לבניית קהילה.
בארגון בו אני עובדת אנו מצויים כעת בתהליך השקת ניהול ידע. המניע לפרויקט זה הוא ההבנה שהידע הנצבר בארגון הן של עובדיו והן במערכות השונות מהווה משאב ייחודי, חיוני ועיקרי עבור הארגון ועבור גופים שונים מולם עובד הארגון. בנוסף, ההנחה היא כי הידע, ככל משאב אחר, צריך להיות מנוהל ונגיש לכל המשתמשים בו בצורה נוחה וזמינה ועל כן יש לבנות מערכת שתהיה יעילה, נוחה וזמינה ושתאפשר שיתוף והחלפת דעות, למידה מניסיון, למידה הדדית, אסוף עריכת ואחסון מידע ושליפתו בעת הדרושה - כל זאת לתועלת עבודת הארגון, לשיפורו ולקראת היערכותו לאתגרי העתיד.
ההבנה הנ"ל מאגדת בתוכה תרבות ארגונית, תהליכים, תשתיות טכנולוגיות ותכנים וכל זאת למיצוי מושכל של הידע הקיים בארגון וליצירת ידע חדש.
בשלב זה הוקם פורום בו כל עובד מוזמן להציע רעיונות, לכתוב את מחשבותיו ושאיפותיו מהליך זה.
בפורום מתנהלים דיונים שיהוו מקור לכיווני חשיבה ולעיצוב פתרונות בנושא ניהול הידע המתאימים לארגון.
עוד דרך ארוכה לפנינו אך אנו בדרך הנכונה וזו כבר התחלה טובה.
בעבר הידע הועבר ע"י התנסות ולא כמידע, אך כיום ניהול הידע מועבר בדרכים רבות הן באמצעות שיתוף במידע והן באמצעות התנסות משותפת.
מטרתו של הארגון היא שהידע יגיע לעובדים ויעצים את יכולותיהם ובעזרת ניהול ידע תהיה התייעלות לארגון. בנוסף השימוש היצירתי במידע יוביל ליצירת ערך חדש ורב לארגון.
עידן המידע חושף את העובדים לכמויות עצומות של מידע דרכו הם צוברים ידע רב. כל זאת דורש מיומנויות של מהירות עיבוד הנתונים, זיהוי והפרדה בין עיקר לטפל, הפקת הידע הרלוונטי והחשוב לארגון.
ניהול ידע כולל בתוכו את הידע הקיים ואת הידע החדש של הארגון מתוך מטרה לסייע לעבודה השוטפת של הארגון.
הנושא של ניהול ידע בעידן המידע, תופש מקום נרחב ועקב כך נעשה שימוש באמצעים טכנולוגיים מתקדמים לעיבוד המידע. השימוש באינטרנט ולניהול ידע הוא משמעותי. לדוגמא: המידע נאגר באמצעות שבבים זעירים ללא צורך בחדרי ספריות גדולים המיועדים לכך.
הגישה המתהווה של ניהול ידע בארגון, שמה את הדגש הן על צבירתו והן על השנוי המערכתי הדרוש בשל כך, שכן בעבר ידע שהיה קיים אצל מספר מצומצם של עובדים, הופך להיות נחלת הכלל.
קיימים כלים ומנגנונים שונים ומגוונים לניהול ידע בארגון, אותם יש להטמיע בתרבות הארגונית. דרכים לניהול ידע בארגון יכולים לבוא לידי ביטוי ע"י בניית פורטל שבו יאורגנו נתונים ומידע חיוני; נגישות לידע באופן תמציתי, מובנה ונח; אפשרות של שיתוף בידע באמצעות ניהול מסמכים נכון ומתאים לארגון; יצירת ידע חדש על בסיס הצלחות וניתוחן; צוות חשיבה יצירתית שמטרתו לפתח שיטות לפיתוח הידע שבארגון.
הכלים הטכנולוגיים בהם משתמשים צריכים להיות מותאמים לצרכי ולאופי הארגון לדוגמא: שימוש בבלוג ככלי לצבירת ידע ממומחים, דרכו דנים בצרכים משותפים או בשימוש ב"ויקי" כמנוף לבניית קהילה.
בארגון בו אני עובדת אנו מצויים כעת בתהליך השקת ניהול ידע. המניע לפרויקט זה הוא ההבנה שהידע הנצבר בארגון הן של עובדיו והן במערכות השונות מהווה משאב ייחודי, חיוני ועיקרי עבור הארגון ועבור גופים שונים מולם עובד הארגון. בנוסף, ההנחה היא כי הידע, ככל משאב אחר, צריך להיות מנוהל ונגיש לכל המשתמשים בו בצורה נוחה וזמינה ועל כן יש לבנות מערכת שתהיה יעילה, נוחה וזמינה ושתאפשר שיתוף והחלפת דעות, למידה מניסיון, למידה הדדית, אסוף עריכת ואחסון מידע ושליפתו בעת הדרושה - כל זאת לתועלת עבודת הארגון, לשיפורו ולקראת היערכותו לאתגרי העתיד.
ההבנה הנ"ל מאגדת בתוכה תרבות ארגונית, תהליכים, תשתיות טכנולוגיות ותכנים וכל זאת למיצוי מושכל של הידע הקיים בארגון וליצירת ידע חדש.
בשלב זה הוקם פורום בו כל עובד מוזמן להציע רעיונות, לכתוב את מחשבותיו ושאיפותיו מהליך זה.
בפורום מתנהלים דיונים שיהוו מקור לכיווני חשיבה ולעיצוב פתרונות בנושא ניהול הידע המתאימים לארגון.
עוד דרך ארוכה לפנינו אך אנו בדרך הנכונה וזו כבר התחלה טובה.
הירשם ל-
רשומות (Atom)
